שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק נוטל · דף קמב:
בגמ' א"ר אושעיא שכח ארנקי בחצר מניח עלי' ככר כו', אין מובן הטעם אמאי יהי' מותר דמה מהני מה שמכסה הארנקי בככר או תינוק, דלא דמי לעיל במעות שעל הכר שתופש בידו הכר שהיא היתר ומטלטל אגבו את המעות אבל הכא דתופש הארנקי והככר עליו מ"ט שרי, ועי' מ"ש בחי' הר"ן בשם הרא"ה דמהאי טעמא פליג ר"א דלא מהני ככר או תינוק]:
שם בגמ' א"ר יוסף כמה חריפא כו'. צ"ע וכי לא ידע ר"י דחזו למיזגא עלייהו ובלא כפא אכיפי מותר. והו"ל להקשות איפכא דבלא כפא אכיפי ג"כ מותר משום דחזי למיזגא עלייהו. [וכן משמע לעיל (קכ"ז.) דעומרי השדה אינם מוקצה ומותרין בטלטול ע"ש]:
ברש"י ד"ה הניחו ככר כו' וטלטלוה פחות פחות מד"א כו' קשה מי דחקו לפרש שטלטלו באופן כזה דאיכא איסורא דרבנן. הא ע"כ לא הוציאו את הדסקיא מרה"ר לרה"י אלא שהי' להם מקום ברה"ר להטמין שם. ומנ"ל שהי' ד"א עד אותו מקום שהיו חפצים להטמין. גם מאי דפשיטא לי' לרש"י דסרטיא דהכא הוי רה"ר אינו מובן דמנ"ל דסרטוא סתם הוי ר"ה דהא דקתני לעיל (ו'.) איזו היא רה"ר סרטיא ופלטיא גדולה. י"ל דגדולה קאי נמי אסרטיא אבל סרטיא סתמא לא הוי ר"ה. [ואם אינה רחבה ט"ז אמה פשיטא דלא הוי ר"ה כדאיתא לעיל (צ"ט.) וכמבואר ברמב"ם (פי"ד מה"ש ה' א') ע"ש]: