שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק מפנין · דף קכז:
בגמ' ת"ר הדן כו' דנין אותו לכף זכות נראה לפרש דבשמים דנין אותו לזכות [וכן כתוב בשאלתות (פ' שמות) ע"ש], או י"ל דבני אדם דנין גם אותו לזכות כמו שהוא דן אותם לזכות, אך לקמן בסמוך בלשון הגמ' המקום ידין אתכם לזכות משמע כפי' הראשון. וכן הוא הגירסא בתנא דב"א זוטא (פ' ט"ז) הדן כו' גם מן השמים דנין אותו לזכות, אך בנוסחא הישנה שם איתא כמו בגמ' כאן]:
שם בגמ' אמרתי שמא פרקמטיא בזול נזדמה לך כו' לכאורה קשה אמאי קאמר פרקמטיא בזול ולא סתם פרקמטיא. וי"ל דלכאורה האיך הי' מותר להוציא מעותיו ולקנות פרקמטיא הא יעבור על בל תלין אם תובעו ואינו פורע לו בזמנו, אך י"ל שקנה הפרקמטיא מקודם שהי' זמנו וכשהגיע זמנו ואין לו אינו עובר כמבואר בחו"מ (סי' של"ט סעי' י') ע"ש], אולם עדיין הי' צריך להכין כדי שלא יעבור כיון דידע שיגיע זמנו, (כמ"ש בשו"ע הרב ז"ל דמדת חסידות הוא אפי' אין לו ללות ולפרוע וגם כדי לקיים מ"ע ביומו תתן שכרו]. אך י"ל באם נזדמן לו מציאה מותר לקנות קודם שהגיע זמנו עדיין ולפיכך אמר לו פרקמטיא בזול שאינו מזדמן תמיד, אכן בתדב"א שם איתא בסתם שמא שדות וכרמים נזדמנו לך ולא מסיים בזול ע"ש]:
שם בגמ' שמא אינם מעושרות כו', לכאורה קשה הרי הי' יכול ליתן לו קודם שיעשר וחוץ מדמי המעשר ויעשרם הוא, [אע"ג דאין פורעין חוב מן הטבל כמ"ש הרמב"ם (פ"ו מה' מעשר ה"ט) מפני שהוא כמוכרו ע"ש, מ"מ כיון דלצורך מותר גם למכור הרי אין צורך גדול מזה לפרוע שכר שכיר בזמנו], וי"ל דהפועל הי' ע"ה ואסור ליתן תבואה שאינה מתוקנת לע"ה דשמא לא יעשרם, ודן אותו לכף זכות שמפני שהוא ע"ה לא רצה ליתן לו, ולפ"ז הוי רבותא טפי דאע"ג שהי' ע"ה מ"מ דן את חבירו לזכות, וגם לפמ"ש בשאילתות (פ' שמות) דהפועל הי' רע"ק והבעה"ב הי' ר"א בן הורקנוס פי' בשו"ת רמ"ע מפאנו (סי' ס"ג) שהי' בזמן שהי' רע"ק ע"ה וגם אז הי' בעל מדות טובות לדון את הבעה"ב שלו לזכות ע"ש):
בתוס' ד"ה כיון כו' לכו"ע חזיא אלא איסורא הוא דרביע עלי' כו'. פי' החילוק הוא דכיון דהוא דבר חשוב אלא שאסור לישראל א"כ מצניעו גם הישראל בעבור הכהן, וכמו כן שייך לומר דאי בעי מפקיר לנכסי' כדי שיאכלנו באם לא יהי' לו מה לאכול וכדומה מה שאין כן במטלנית שאין בהן ג' על ג' דעשיר זורקו כיון שאינו חשוב בעיניו ואינו משגיח על צורך העני כלל כנ"ל:
בד"ה הא קמ"ל כו' ואע"ג דמבעיא לן בפ' הזהב כו' לכאורה אפשר לפרש למאי דאמרינן לקמן בסמוך דהא דתנן ולא מעשר שני כו' היינו שלא נפדה כהלכתו שפדאו ע"ג אסימון, א"כ י"ל דהחומש נהי דמעכב מ"מ מהני בי' פדי' ע"ג אסימון. וא"כ י"ל דהא דקמ"ל דאין חומש מעכב היינו דומיא דסיפא דמיירי באסימון ובחומש אינו מעכב אם פדה באסימון אע"ג דמעכב בקרן אך שם בב"מ משמע דהאיבעיא היא דילמא ארבעה בחמשה פריק וגזה"כ היא שהחומש הוא מן הפדיון כפי' רש"י שם וא"כ הוי כמו קרן ובעינן כסף צורי דוקא, ולפ"ז שפיר הקשו התוס' אמאי לא פשיט מהכא: