שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק מי שהחשיך · דף קנז.
בגמרא מיתיבי אין משקין ושוחטין את המדבריות כו' ר"י סתמא אחרינא אשכח כו' קשה דהא מצי לחלק דבמוקצה לאכילה סבר כר"י ובמוקצה לטלטול סבר כר"ש כדלעיל בסוף פ' מפנין (קכ"ח.) דאמרי' כן לרב, וא"צ לומר דסתמי דמשניות פליגי אהדדי וצ"ע. לפמ"ש הרשב"א שם דדוקא בדבר העומד לאכילה הוא דאמרי' הכי אבל לא בדבר שאינו אלא לטלטול בלבד א"ש ול"ק מידי אבל מדברי התוס' לעיל (י"ט:) גבי כרכי דזוזי מוכח דלא ס"ל לחלק בהכי קשה כנ"ל]:
שם בגמ' ר"א ורבינא כו' ממוקצה מחמת מיאוס כו' ממוקצה מחמת איסור, י"ל דפליגי. אהדדי דהאי לית לי' דהאי דמ"ד מוקצה מחמת מיאוס אסור במוקצה מחמת איסור מותר. כדאמרי' בחולין (י"ד:) אימור כו' במוקצה מחמת מיאוס כו' מחמת איסור מי שמעת לי'] ומאן דאוסר במוקצה מחמת איסור מתיר במחמת מיאוס, אך הר"ן לא פי' כן אלא דהאוסר מחמת מיאוס כ"ש דאוסר מחמת איסור ע"ש ובתוס' בחולין שם דמחמת איסור חמור ממחמת מיאוס והתם דיחויא בעלמא הוא ע"ש]:
שם בגמ' אבל הפרת נדרים אפי' שלא לצורך אלמא הפרת נדרים כה"י, מכאן קשה להפוס' ביו"ד. (סי' רל"ד סעי' מ"ט) דנשאלין על ההקם אפי' לזמן מרובה אח"כ ויפאר אז כל יום השאלה אע"ג דהוי מיום השמיעה זמן רב משום שלא הי' יכול להפר עד עתה, א"כ גם הכא בשבת נמי נימא דיוכל להפר אחר השבת כיון דא"י להפר בשבת. וכעין הא דאי' בנדרים (ע"ט.) דלמ"ד דשותק ע"מ למיקט יכול להפר ה"נ בשבת מצי מיפר אחר השבת, א"כ להפוסקים הנ"ל דכיון שאינו יכול להפר קודם גרע משותק ע"מ למיקט ולכו"ע יכול להפר אח"כ, שוב קשה דגם בשבת נימא הכי כנ"ל], גם קשה לדיעה זו הא גם למ"ד הפרת נדרים כה"י יש לו עצה להפר אחר השבת לקיים עכשיו ואחר שבת ישאל על ההקם ויפר אח"כ, ואולי הקמה כזו שהוא על דעת להפר אח"כ לא הוי הקמה כלל ושוב לא יוכל להפר אח"כ וצ"ע:
סוף הספר