שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק מי שהחשיך · דף קנו:
במשנה מחתכין את הדלועין כו' פי' רש"י דסתמן לאו למאכל בהמה קיימי ולפ"ז ר' יהודה דפליג בסיפא בנבלה לפני הכלבים דס"ל מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים פליג נמי אהא דדלועין. ואינו מוכרח די"ל דדלועין עומדין לבהמה ומודה ר"י בהא. והא דתני לה במתני' אף דלכאורה פשיטא דשרי כיון דמוכן לבהמה י"ל דקמ"ל דשרי למטרח באוכלא כדלעיל בפקיעי עמיר, וכמ"ש התוס' בחולין (י"ד.) ד"ה מחתכין. וכ"נ מדברי רש"י בריש ביצה, וכן הביא הרא"ש כאן בשם רש"י]:
בתוס' ד"ה ושמואל כו' תימא לר"י תרתי דשמואל ל"ל כו' וי"ל לפי' הר"י בר"מ שכתבו התוס' בדיבור הקודם דגריס במתני' אם לא היתה נבלה מעיו"ט ואפי' ביו"ט שרי ת"ק דהוא ר"ש. א"כ שפיר צריך להא דשמואל להשמיענו דהלכה כר"ש אפי' ביו"ט. דהא מכרכי דזוזי הוי ס"ד דדוקא בשבת פסק כר"ש ולא ביו"ט כדמחלק הגמ' ריש ביצה [ומ"ש התוס' מעז לחלבה ורחל לגיזתה דמיירי לשוחטן ביו"ט כמ"ש רש"י לעיל והרי"ף סוף ביצה אינו אלא לגי' שלפנינו דאר"נ דרו"ש פליגי בהא, אבל לגי' הר"ח והרי"ף והרא"ש לעיל אר"נ דעז לחלבה ורחל לגיזתה פלוגתא דר"י ור"ש, אבל רו"ש לא פליגי בהא אלא בכרכי דזוזי שפיר י"ל כנ"ל]:
בד"ה והא אר"י כו' תימא לר"י כו' דלית לי' ההוא מוקצה מה שהיא עומדת לאדם והי' רוצה ר' לתרץ כו', דבריהם תמוהין דמה שהקשו דאינו מוקצה ביה"ש שהיא עומדת לאדם, והא אינה עומדת לאדם בעודה חי' כיון דאסור לשוחטה ביה"ש כמו שהקשו התוס' בד"ה ר"י דאינה עומדת לאדם, וע"כ דסברי כתי' התוס' דמיירי בבהמה שראוי להשליכה חי לפני כלבים או דביו"ט מיירי דמותר לשוחטה, א"כ מה תירצו דאסור בטלטול כיון דאתקצי מטלטול קודם שנתנבלה, הא לא אתקצי כלל דקודם שנתנבלה נמי הי' ראוי להשליכה לכלבים וביו"ט הי' ראוי לשוחטה ומפני זה היתה מותרת בטלטול, [ואע"ג שאין בדעתו להשליכה לכלבים מ"מ לא הוי מוקצה לר"ש דס"ל מוכן לאדם הוי מוכן לכלבים כמ"ש הב"ח (סי' ש"ח) להתיר מה"ט בטלטול בשר חי אע"ג דלא חזי לאומצא, אכן לפמ"ש המג"א (שם ס"ק נ"ו) לאסור משום דעומד לאדם אחר השבת ולא לבהמה דברי התוס' כאן א"ש היטב]: