שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק מי שהחשיך · דף קנו.
בגמ' ר"י בר"י היא כו' היכי משני כו'. והרי"ף כ' ע"ז מדקמתרצינן אליבא דריב"י ש"מ דהלכתא כוותי'. ותמוה דל"ל האי טעמא דאינו מוכרח כ"כ די"ל דאע"ג דלית הלכתא כוותי' בעינן לפרש דבריו דמיירי ע"י שינוי כי היכי דנדע דרבי אוסר גם ע"י שינוי. יותר הו"ל להביא ראי' דהלכה כריב"י כיון דסתמא דמתני' אתיא כוותי' [ומ"ש הב"י (סי' שכ"ד) בשם הרי"ף והרא"ש דהלכה כריב"י כיון דסתם לן תנא כוותי' ע"ש, תמוה דלא נמצא כן בדבריהם. וכ"מ בהה"מ (פכ"א מה"ש ה' ל"ג) דהרי"ף פוסק כריב"י משום דאמרו היכי משני אלמא דהלכתא כוותי' ע"ש, אבל לא משום דמתני' אתיא כריב"י. ועי' בב"י (סי' שכ"א) בשם תה"ד דבסה"ת והסמ"ג פסקו כרבי ומ"ש בדרישה שם]:
בתוס' ד"ה אין מזל כו' והא דאמר בשילהי מו"ק בני חיי ומזוני כו' מ"מ ע"י זכות גדול משתנה כו' מדבריהם משמע דלפעמים לאו במזלא תליא מילתא. אבל י"ל דלעולם במזלא תליא אך בישראל ע"י זכות משנים את המזל לטובה. כמו שהי' באברהם דנשתנה מזלו כדלקמן דקאי צדק במערב כו' במזרח והיינו דכתיב צדק יקראוהו לרגלו: