אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק כלל גדול › דף ע.

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק כלל גדול · דף ע.

דף סט:

בגמ' דתניא הבערה ללאו יצאת דברי ר"י. יל"ד דכמו כן נאמר לר"י בחריש ובקציר תשבות נמי יצאו שלא יהיו בכלל מלאכות, וצ"ל דלר"י לאו בשבת קאי רק לענין תוספת שביעית וכדומה כמ"ש רש"י למסקנא אליבא דר"נ:

בתוס' ד"ה יכול כו' ומיהו קשה לר"י דלקמן בהזורק משמע דהאי מנינא אתיא לחלק כו' ופי' בקונט' התם דהכי פריך כו' לכאורה קשה דשפיר פרכינן התם מהא דקאמר רבי אלו ל"ט מלאכות שנאמרו למשה בסיני ואי גם אתולדה במקום אב חייב הרי יש יותר מל"ט וליכא נ"מ בהאי מנינא מידי, וכן יש לפרש דברי רש"י שם, הגם שכ' ומניינא למה לי ע"כ לדעת כמה חטאות אדם מתחייב בהעלם א', קושטא דמילתא קאמר אבל גם בלא"ה קשה כנ"ל, אך אפשר דגם אם נאמר לרבי דמחייב אתולדה במקום אב מ"מ בשתי תולדות של אב אחד אינו חייב אלא חטאת אחת וכמ"ש התוס' לקמן (ע"ה: ד"ה הרי) דאי לאו משנה יתירא הוי אמרינן הכי ע"ש], ולכן נ"מ במה שנאמרו בסיני להיות אבות ואותן שלא נאמרו הם תולדותיהן:

בא"ד ונראה לר"י דגריס כו' והשתא אי לאו לא תבערו ה"א דמנינא אתא למימר שאינו חייב עד שיעשה כל הל"ט כו', ולכאורה איך אפ"ל כן כיון דנתפרש חריש וקציר לחוד. וצ"ל דהייתי מכניס במקומם שני אבות אחרים שיהי' מיושב מנין ל"ט של אלה הדברים כו' (כיון דליכא למילף מינייהו לשאר מלאכות כמ"ש רש"י ותוס', משא"כ בהבערה דמצי למילף מיני' דגם בכל המלאכות חייב על אחת מהן לא אמרינן הכי]:

בא"ד אבל לגי' הספרים מאי קאמר לפי שנאמר כו' ונ"ל דמשום דבא למידרש הבערה לחלק ויותר הי' נראה לדרוש ללאו יצאת, רק משום דס"ל דאלה הדברים רמז לל"ט מלאכות א"כ הבערה בכלל ולא יצאת רק לחלק:

בד"ה הבערה ללאו יצאת, וא"ת והא איצטרך כו' משום סיפא דקרא דכתי' בכל מושבותיכם, ולכאורה י"ל דהו"ל למיכתב הך בכל מושבותיכם גבי לאו דמלאכה כל מלאכה ל"ת בכל מושבותיכם, [וכעין זה תי' התוס' ביבמות (ו:) ד"ה טעמא ע"ש], ואולי דשייך טפי בהבערה דמיתת ב"ד ע"י שריפה נמי היא, ובגליון הקשה למה לא הקשו התוס' גם למ"ד לחלק יצאת, ואפשר לומר דלפמ"ש התוס' לעיל ד"ה יכול וכן אי' ברש"י פ"ק דיבמות דפי' לחלק לאפוקי שלא יתחייב עד שיעשה כל הל"ט מלאכות ע"ש, ל"ק קושית התוס' דהגם דלגופי' איצטריך הך לא תבערו מ"מ ממילא נשמע דאסור לעשותה בשבת ובכלל כל העושה מלאכה יומת הוא ואפי' בעשאה בלבדה, ואין להקשות לפי' זה לפשוט דחייב נמי אמלאכה אחת ממקושש דאולי אפשר דהוראת שעה הוה [וכן תי' במזרחי פ' ויקהל, אך למ"ש רש"י לעיל (ו:) דחיוב סקילה בשבת ילפינן ממקושש ע"ש, ולא אמרי' דהוראת שעה הי' שוב גם חילוק מלאכות מצי למילף ממקושש], או י"ל דבמזיד ליכא ס"ד לפטור עד שיעשה כולם רק בשוגג סד"א לומר כן, [וכן פי' בחי' הרמב"ן והריטב"א] ע"ב בגמ' א"ל רבינא לר"א כלום פריש משבת אלא משום מלאכות כלום כו', יל"ד לר"י לעיל דכל ששגג בכרת הגם דהזיד בלאו מיקרי שוגג, א"כ משכחת שפיר דפריש ממלאכות ולא משום שבת דהיינו שנתוודע לו שיש לאו אבל מהכרת עוד לא נתוודע לו. ושפיר פריש שאינו רוצה לעבור על הלאו, וכן אידך דכלום פריש ממלאכות אלא משום שבת י"ל נמי כשלא ידע כלל המלאכות והי' סבור שאיסור דרבנן יש בזה אבל לא ידע שזו מלאכה דאורייתא, וי"ל דהאיבעיא העלם זה וזה בידו היא כשע"י העלם כ"א בלבד נמי הי' עושה המלאכה אבל אי לא גרם המעשה אלא העלם דשבת בלבד פשיטא לגמ' דחייב רק אחת, וה"ה איפכא אי כל העשי' הי' בשביל העלם מלאכה ודאי חייב על כל מלאכה ומלאכה להכי לא מוקי האיבעיא בכה"ג:

ברש"י ד"ה מהו כו' וממתני' דהשוכח עיקר שבת כו' חדא שגגה היא כו', ולכאורה תמוה דמדאמרינן לקמן אא"ב העלם זה וזה חייב כו' מוכח דאפי' בהעלם איסור דשבת נמי מיבעיא לי' וכבר הקשו בתוס' כן, אכן נראה דכוונת רש"י ג"כ רק לאפוקי שוכח עיקר שבת דמתני' דלא ידע שם שבת כלל דחדא שגגה היא משום דלא שייך בי' העלם מלאכה כיון דא"י איסור מלאכה כלל משא"כ ביודע עיקר שבת דכתיב בי' ל"ת כל מלאכה אלא שהוא ע"ה ושוגג לומר דכל הל"ט מלאכות מותרות, ונהי דאנן חשבינן זאת להעלם שבת כיון דל"ת כל מלאכה קאי רק על הל"ט מלאכות שהוא סובר דלאו מלאכות הם ולא נשאר לו ידיעת שבת, מ"מ שפיר מיקרי העלם מלאכות ג"כ שהרי הוא טועה שיש מלאכות אחרות ולא אלו הל"ט, נמצא לפמ"ש מודה רש"י דבשוגג בכל הל"ט מלאכות מיקרי שפיר העלם זה וזה, ומה דסיים רש"י דהאי איבעיא מיירי בשכח שהיום שבת, היינו דלא נראה לרש"י לפרש דמיירי בשכח כל הל"ט מלאכות רק דשגג בג' או ד' מלאכות כנ"ל, וא"צ לדחוק כמ"ש התוס'. ואולי גם התוס' כוונו למ"ש דבל"ז תמוה טובא דבריהם שכ' דאי מדכרי לי' מידכר, ומה זה הלא העלם שבת בא מכח העלם ל"ט מלאכות א"כ מה מידכר לי' שייך. רק כוונתם כיון דיודע שכ' בתורה ל"ת מלאכה אלא שטועה וסובר שיש עוד מלאכה ואם ישאלו אותו הלא אסור היום במלאכה ויזכור דאמת כן הוא, וכשיתבונן דלא השאיר לו מלאכה שיהי' אסורה זולת אלו המלאכות ידע ממילא שאלו אסורים:

ברש"י ד"ה ונודע לו כלומר או על זו או ע"ז כו', אין לפרש כוונתו דאאידך לא נודע לו כלל אף אח"כ דהא פשיטא דאין חטאת מכפרת בלי ידיעה, רק כוונתו דאע"ג שלא נודע לו עליו עד ידיעתו מהקצירה וטחינה של שגגת מלאכות מ"מ נפטר בחטאת אחת, אבל צ"ע מנ"ל הא לרש"י ז"ל בפרט לישנא דכלומר שכתב דמשמע דאיכא הכרח לפרש כן, גם מ"ש בחי' הר"ן על דברי רש"י אלו דמיירי שנודע לו קודם שהפריש הקרבן צ"ע טובא דהא כתב רש"י בהדיא בדיבור שאח"ז דמיירי שהפריש מיד החטאת קודם שנודע על קו"ט השני' אך בדברי הגמ' יש לפרש כן כמ"ש התוס' בסוף ד"ה ונודע, אכן במהרש"א לקמן ד"ה בפרש"י בד"ה וחזר ונודע מבואר בכוונת רש"י כמ"ש בחי' הר"ן ע"ש, א"כ לכאורה דבריו נראין כסותרין זא"ז, אך לפמ"ש בפנ"י כאן לחלק בין הא דקו"ט ובין הא דאכל שני זיתי חלב, שוב אין צ"ל כמ"ש המהרש"א ודו"ק]:

בתוס' ד"ה אמר כו' והא דמהדר לי' הכא, לפוטרו משום דקסבר שגגת שבת עיקר כו' ולולי דבריהם נראה הטעם פשוט משום דכיון דהעלם שבת כולל כל המלאכות וזה ההעלם גורם לו שממילא יעשה כל המלאכות אמרינן דל על העלם פרטי דכל מלאכה ומלאכה דהעלם פרטי בטל לגבי העלם כללי כנ"ל:

בד"ה נודע לו פי' ר"ש כו' דבו תליא מילתא כו' כדאמר רבא בסמוך כו', ויש לחלק דשאני הכא דמאחר שנודע לו קצירה וטחינה שני' הוא מחויב קרבן על כ"א בפ"ע כדינו למה יוכל לפטור עצמו בחטאת אחת, אבל התם כיון שהאכילה האמצעית היתה בהעלמתו של הראשונה והשלישית. כשמביא עלי' הוא מביא על כל האיסור חלב שאכל, ולמ"ש התוס' דגרסי' כאן רבה צ"ל דגם בסמוך בהך דשני זיתי חלב גרסי' רבה ולהכי מקשינן מינה דהכא לית לי' לרבה גרירה אך מאי דמשני בתר דשמעה מאביי סברה דוחק הוא לומר דהדר בי' רבה בתר דשמעה מאביי תלמידו:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה