שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק כל כתבי · דף קכא:
בגמ' והלא היא עצמה מוכנת לכלבים. לולי פי' רש"י י"ל דהכי מקשה כיון דמותר לטלטלה כעצמה א"כ מאי קמ"ל דמותר לכפות עלי' כלי. דהלא עיקר הרבותא דמתני' היא דמטלטלין כלי אפי' לצורך דבר שאינו ניטל [אך לפ"ז למסקנא דגמ' דמפרשי מפני קטן שלא יטפח ולצורך הקטן הוא א"כ הוי לצורך דבר הניטל קשה מאי קמ"ל]:
שם בגמ' א"ר יהודה רוק דורסו לפי חומו. לכאורה משמע מפי' רש"י דלפ"ת היינו בדרך הילוך. וקשה א"כ מאי אמר אבא ב"מ לעבדי דריש גלותא לא צריכתו הא שפיר צריכי לסחופי מאני כיון דבכוונה אסור לילך כדי לדורסו ובר"ן עמד בזה. וי"ל לפירש"י הפי' מהופך בלשון הגמ' דר"ג אמר סחופי מאנא עלי' כדי שלא ילכו ב"א על הרוק. שמא לא יראוה או שיסברו שמותר ויחללו שבת. לכן אמר להניח כלי עלי' שלא ידרסו עליו. וע"ז אמר לא צריכתו כיון דלפי תומו מותר לדרוס עלי'. אכן עיקר נראה דברוק גם רש"י מודה ודוק: