אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק כל כתבי › דף קכ:

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק כל כתבי · דף קכ:

דף קכ.

בגמ' לייט עלה רב כו' מודה ר"ש בפ"ר משמע מכאן דלא כשיטת הערוך שהביאו התוס' לעיל (ק"ג. ד"ה לא) דפ"ר דלא ניחא לי' שרי אלא דאפי' אי לא ניחא לי' אסור היכא דהוי פ"ר. (וכן הקשה הרשב"א ע"ש]. ואפשר דבי ר' ינאי דמתירין לנער את הטבלא והנר נופל ורב בהכי פליגי, (דבי ר"י ס"ל כמ"ש הערוך כנ"ל]. מיהו לקמן בסמוך קשה בהא דמקשה אי ברוח שאינה מצוי' מ"ט דמאן דשרי דילמא ס"ל דפ"ר דלא ניחא לי' שרי וי"ל דבפותח נגד המדורה ניחא לי' להבעיר ע"י הרוח, וכ"מ מלשון רש"י דפי' מטעם מבעיר:

שם בגמ' ורמי דרבנן אדרבנן כו', לכאורה קשה למ"ש התוס' ביומא (ל"ה.) דפסיק רישא בכל איסורין אסור מה"ת ובשבת רק מדרבנן (משום דלא הוי מלאכת מחשבת], א"כ מה מקשה ממחיקה אדשבת, דהרי אינו מכוין לכבות אלא שלא תעבור הדליקה, ואע"ג דבכ"ח חדשים שא"י לקבל את האור הם מתבקעין ומכבין את הדליקה והוי פ"ר, י"ל כיון דמדאורייתא שרי רבנן התירו משום פסידא], ואפשר דלא חשיב לי' לגמ' פסיק רישא דאפשר שלא ימחוק, אך קשה א"כ מה ס"ד דיהי' אסור לרבנן כיון דאינו מתכוין ולא הוי פ"ר, [ואם. נאמר דרבנן ס"ל כר"י דגם דשא"מ אסור א"כ י"ל דר' יוסי דמתיר ס"ל כר"ש], אלא ע"כ דהוי פ"ר, ולשיטת הערוך נמי קשה כיון דס"ל דפ"ר דלא ניחא לי' שרי אפי' בשאר איסורין, כמ"ש התוס' לעיל (ק"ג.) וביומא (ל"ה.) ובכתובות (ו'.) אכן הרא"ש בפ' שמונה שרצים כ' דבשאר איסורין לבד בשבת גם לדעת הערוך אסור אפי' לא ניחא לי' אבל דבריו תמוהין כמ"ש עליו המהר"ל מפראג]:

שם בגמ' חציצה תיפוק לי' משום דיו, לכאורה יש לעיין בכותב השם על דעת להיות תמיד דבוק על בשרו י"ל דהוי דבר שאינו מקפיד עליו ואינו חוצץ. לדעת הרמב"ם שהביא הב"י (סי' קצ"ח) דבקפידא דידי' הוא דהוי חציצה, אבל לדעת רוב הפוס' דאם רוב בנ"א מקפידים הוי חציצה אע"ג דהוא אינו מקפיד אתי שפיר]. והגם די"ל דמיירי שאחר כתב עליו את השם שלא מרצונו. אבל מאי מקשה דילמא מיירי שכתבו בעצמו לרצונו, ולכן משמע מכאן דאפי' כה"ג כיון דלולי שרצונו באלו האותיות הי' מקפיד שלא להיות דיו דבוק על בשרו, אלא שאינו מקפיד מפני שהוא רוצה באותיות אלו אין זה בכלל אינו מקפיד. וכמו שאם הוא לבוש איזה מלבוש ע"ד שיהי' קבוע לעולם עליו דהוי חציצה כנ"ל, ונראה דקושית הגמ' אינו אלא אליבא דרבנן דוקא דס"ל דכורך עלי' גמי ויורד וטובל ולדידהו צ"ל בדיו לחה, אבל לר"י אפי' בדיו יבש א"ש די"ל שעומד במים עד שנמחק [ואפי' הכי מותר כיון שאינו מוחק בידים]:

שם בגמ' אלא אי דאיכא גמי ה"נ. לשון אלא אינו מובן וי"ל דעכשיו הדר בי' מהא דאמרינן טעמא דרבנן משום דאסור לעמוד בפני השם ערום. וס"ל דלעולם פליגי בגרם מחיקה. ורבנן דמתירין במתני' דהכא גרם כיבוי הוא משום דאיכא פסידא. כמ"ש המרדכי דבעלמא גרם כיבוי אסור ע"ש]. אבל בברייתא דהתם לרבנן דס"ל דטבילה בזמנה לאו מצוה א"כ בחנם אין להתיר גרם מחיקה ואע"ג דמשום הא דאמרינן ותסברא אידחי האי אוקימתא מ"מ מאי שהקשו דרבנן אדרבנן מיושב כנ"ל ואתי שפיר לשון אלא. אבל דוחק הוא לפרש כן דא"כ הו"ל לפרושי בהדיא האי חילוקא]:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה