שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק כל כתבי · דף קיט.
בגמ' אמר רבא תיתי לי דכי אתי צ"מ כו' אבי סדיא כמה דלא מהפיכנא בזכותי'. יש לתמוה דלמה יהי' מותר דהוי כנשיאת פנים בדין. וגם יש לחוש דמסתתמין דברי חבירו כשידע שהדיין מהפך בזכותו דצורבא מרבנן. ולולי דמסתפינא אמינא דאסור להפך בזכותי' טפי מן בע"ד השני. אלא עיקר כוונתו שמיד קיבל את הדין והניח כל עסקיו. דכה"ג אמרינן בכתובות (ק"ה.) ובשבועות (ל'.) דיש להקדים דינא דת"ח. ומשום דהטעם הוא דשמא יזכה הת"ח בדינא קרי לי' מהפיכנא בזכותי'. ובזה הי' מיושב קושי' התוס' שם. נראה כוונתו מה שהקשו התוס' בשבועות ד"ה למאי דהמ"ל להפוכי בזכותי'. דלפי פי' הנ"ל היינו הך דמשני למישרי בתיגרי'. אכן בטוש"ע חו"מ (סי' ט"ו) מפורש דחייב להפך בזכותו מה שיכול וכמ"ש הסמ"ע והב"ח שם ובפרישה (סי' י"ג) כמו בזבל"א דהבורר צריך להפוך בזכות הבע"ד שביררו ע"ש]:
שם בגמ דחביב עלי כגופאי. אע"ג דבלא"ה כתי' ואהבת לרעך כמוך. מ"מ הרי אמרו חז"ל (אבות פ"א מ"ח) כשבע"ד עומדין לפניך יהי' בעיניך כרשעים. אבל החביבות של הצורבא מרבנן לא הי' יכול לסלק מגופו:
שם בגמ' רבה בר ר"ה כו' א"ל מי הוי ידעיתון דאתינא ויל"ד דלמה עלה על דעתו כן כיון דבאמת הי' ע"ש. וי"ל דס"ל לרבה ב"ר הונא דאי לא הי' מוכנים עבורו הי' אסור להראות לו לכבודו משום גניבת דעת. כמו שאסור לפתוח חבית המכורות לחנוני אלא א"כ הודיעו ע"ש בחולין (צ"ד.) להכי הוכיח דלכבודו הכינו. ורבה בר ר"נ נראה דס"ל דאם באמת גם לכבודו הי' עושים, כן אפי' אם לא הי' ע"ש ליכא משום גניבת דעת. [כעובדא דעולא ור"י בחולין שם לשינויא בתרא דהתם ע"ש]. ומסתמא הלכה כן דמעשה רב. וכמ"ש הב"י והסמ"ע בחו"מ (סי' רכ"ח) ע"ש שהניחו בקושיא דברי הטור שלא הביא דבכה"ג מותר]: