שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק כל כתבי · דף קיח:
בגמ' לא כאברהם שכתוב בו התהלך בארץ כו' פי' רש"י לארכה ולרחבה ארץ זו ולא יותר, [וכ"מ בב"ב (ק'.) בפלוגתא דר"א ורבנן דלא ניתנה לו הארץ אלא במקום הלוכו ולא יותר ע"ש], וקשה דגם באברהם כתי' התם בפ' לך שא עיניך וראה וגו' צפונה ונגבה וגו' ומשמע דגם לדידי' ניתנה הארץ לארבע רוחות העולם:
שם בגמ' אר"י כו' אלמלי משמרין כו' ב' שבתות כו' לסריסים כו' שבתותי וכתי' בתרי' והביאותים אל וגו', לכאורה קשה דהא כתי' התם ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי ומשמע דלאחר כל אלו נאמר והביאותים אל הר קדשי ולא בשמירת שבת לבד וצ"ל דמפרש דקאי אכל חדא מינייהו הא דכתי' והביאותים ולא אכולה פרשתא, [אכן לפמ"ש התוס' ביבמות (ק"ט: ד"ה אתיא) בפי' הפסוק מי האיש החפץ חיים די"ל דקאי אכולה פרשתא גם כאן י"ל כן, אך במד"ר במצורע (פ' ט"ז) במעשה דרוכל משמע גם פי' הפסוק הנ"ל דלא כמ"ש התוס']:
שם בגמ' אר"י יהא חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת. צ"ל דהי' עני ולא הי' לו משלו ג"ס וקיים עשה שבתך חול וע"ז התפלל שיהי' חלקו עם אוכלי ג"ס דאל"כ מה רבותא דהרי הי' יכול לאכול ג' סעודות וממילא יהי' חלקו עמהם:
שם בגמ' אר"י יהא חלקי מגומרי הלל, י"ל לשון גומרי משום דעיקר פסוקי דזמרה מלבד תהלה לדוד] הוא הללו את ה' מן השמים והללו אל בקדשו, וכמ"ש בטוש"ע או"ח (סי' נ"ב) דמי שבא לבהכנ"ס ומצא צבור מתפללין לא יאמר אלא שני הילולים הנ"ל] ואמר שחלקו יהי' עם הגומרים החמשה פרשיות שבתהלה לדוד עד סוף (כמ"ש הרי"ף כאן ובברכות בפ' אין עומדין וברא"ש שם]:
שם בגמ' אר"י יהא חלקי מגבאי צדקה ולא ממחלקי צדקה פי' רש"י משום דלפעמים מרחמים על אחד ונותנין לו יותר ולחבירו אומדין בצמצום. דחוק קצת דמשו"ה לא הי' ראוי לומר ולא ממחלקי צדקה כיון דאפשר לראות שיתן כראוי לכל א'. ולולי פי' רש"י י"ל מפני שהמחלקין צריכין להתאכזר לפעמים. [ועי' בב"י ביו"ד (סי' רנ"ז) שהביא בשם המרדכי פ"ק דב"ב לשון פי' רש"י דהכא משום שהמחלק מרבה לקרוביו וגוזל שאר עניים]:
שם בגמ' ואר"נ תיתי לי דקיימית מצות ציצית. פי' רש"י שלא הלך ד' אמות בלא ציצית וקשה דלא מצינו שיהי' חייב לילך בטלית מצויץ והא דאמרי' בברכות (מ"ז:) איזהו ע"ה כו' שאין לו ציצית בבגדו ובפסחים (קי"ג:) דהוי כמנודה לשמים. מפרש הב"י באו"ח (סי' כ"ד) דדוקא כשהולך בארבע כנפות בלא ציצית. ואע"ג דבטור ושו"ע שם מבואר דטוב ונכון ללבוש ציצית כל היום. וכ"מ לקמן (קנ"ג.) בכל עת יהי' בגדיך לבינים אלו ציצית. מ"מ לא שייך לומר ע"ז דקיימית מצות ציצית כיון דאפי' מי שאינו עושה כן מקיים המצוה]. והרי אפ"ל דהכי קאמר שלא הלך מעולם בטלית של ד' כנפות בלא ציצית כגון שנפסק לו חוט וכעובדא דבסמוך. ונראה לפרש דההיא מעשה הי' שנפסק לו חוט אחד באופן שעדיין כשר הוא שנשאר עוד ז' חוטין ולמצוה מן המובחר חשש ולא נחית מדרגא כל כמה דלא רמי ח' חוטין:
בתוס' ד"ה עיון תפלה כו' וכן ההיא דאר"י שלשה דברים כו' והא דלא מפרשי דהתם מיירי בעיון תפלה שאין מכוין לבו בתפלתו. וכמ"ש התוס' בר"ה (ט"ז:) בשם הר"ת משום דאין סברא שע"י עון זה מזכירין עונותיו של אדם. ועוד שהיא עון שאין אדם ניצול ממנו בכל יום. ונראה דכן הוא כוונת התוס' שם בר"ה מ"ש ע"ד הר"ת ומיהו לא יתכן לפרש כן כלל ע"ש):