שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק כל כתבי · דף קיז.
בגמ' היכי דמי מפולש כו' אר"ח כו' אליבא דר"א כו' ולכאורה תמוה הא מצי לאוקמי כרבנן ומפולש בלא לחי א' ובלחי א' אינו מפולש הוא וכבר עמדו בתוס' ע"ז. ומ"ש התוס' דבלא לחי כלל לא הוי שרי ב"ב דהוי כרמלית כן הוא דעת הרמב"ם אבל רוב פוסקים ס"ל דג' מחיצות הוי רה"י מדאורייתא וכמ"ש הה"מ (פי"ז מה"ש ה"ט) דגם בעלי התוס' ס"ל הכי ע"ש. א"כ שוב י"ל דבהא נמי שרי לב"ב], וי"ל דלרבנן דסגי בלחי א' אינו אלא משום היכרא א"כ בלא לחי נמי לא מיקרי מפולש, אבל לר"א דלא סגי בלחי אחד ע"כ לאו משום היכר הוא דלחי אחד נמי הוי היכר וע"כ משום מחיצה הוא וסבר דבלא ב' לחיין לאו מחיצה היא משו"ה שפיר נקרא מפולש:
בתוס' ד"ה דשקיל כו' ונראה לר"י דליכא אפי' שבות כו' לפ"ז השתא דמשני דשקיל לי' בברזי שוב א"צ לשינויא דמר ב"ר אשי דמשני דלא קבעי לעור דהא אפי' בעי לעור מ"מ אין זה הפשט. וקצת קשה אמאי לא אמרי' אלא כיון דחוזר לגמרי מתי' קמא, [אכן הר"ח פי' דלא הדר בי' אלא כיון דשקיל בברזי מוכחא מילתא דלא בעי לעור ול"ד לפ"ר ע"ש וכן י"ל לפי' רש"י משום דבברזי. הוי שבות ובדרבנן פ"ר מותר כעין מ"ש התוס' בפסחים (כ"ה: ד"ה לא) להתיר פ"ר בגרירה משום דהוי חופר כלאחר יד, וכדעת התה"ד שהביא המג"א (סי' שי"ד ס"ק ה') והי' מיושב מה שהקשו התוס' מפסחים דלא קתני הפשט דדחי שבת משום דהיתר גמור הוא כנ"ל אכן במג"א שם חולק על התה"ד ומסיק דגם התוס' ס"ל לאסור פ"ר בדרבנן ולפ"ז שפיר הקשו התוס' כאן]:
בא"ד ועוד אומר ר"י דרבנן לדברי ר"י קאמרי כו' ויש להביא ראי' לזה מדמייתי בגמ' פלוגתא דר"י בנו של ריב"ב ורבנן דהכא במנחות (ס"ג:) גבי פלוגתא דר"י ורבנן בעומר הבא בשבת מג' סאין ע"ש ואי רבנן לא שרי אלא בברזי לא דמי להתם דבברזי לאו מלאכה היא כלל וע"כ דדוקא לר"י קאמרי הכי ואינהו שרי אפי' לא שקיל בברזי: