שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק כל כתבי · דף קטז:
בגמ' ואזדא שמואל לטעמי' כו'. הלשון קשה דהא להאי לישנא נמי ס"ל לרב דבשלא בזמן בהמ"ד קורין דאין סברא לומר דלמסקנא פליגי נמי בשלא בזמן בהמ"ד דלרב אין קורין היפוך ממה דקאמר בלשון הראשון דמנ"ל הא, גם יש להקשות לפי' רש"י דשלא בזמן בהמ"ד הוא לאחר אכילה, דא"כ מאי קאמר ואזדא שמואל לטעמי' דבנהרדעי פסקי סידרא בכתובים במנחה הלא היא היא כיון דבמנחה שלא בזמן ביהמ"ד הוא, והי' נראה לפרש להיפוך דזמן ביהמ"ד הוי לאחר אכילה וקודם אפילה הוי שלא בזמן בהמ"ד, ולהכי קאמר ואזדא שמואל לטעמי' דכמו שקורין שלא בזמן ביה"מ, כן נמי אפי' לאחר אכילה בשעת תפלה מנחה דג"כ אינו זמן הדרשה קורין בהן:
שם בגמ' ר"א אמר כו' ושמואל כר' נחמי' עי' פי' רש"י ותוס', ולולי דבריהם הי' נראה לפרש דלעולם פליגי שפיר רו"ש בפי' המשנה לפי הטעם דביטול בהמ"ד אי גם שלא בזמן בהמ"ד אין קורין אלא דהא דקורין במנחה בנהרדעא בהא אמרי' דשמואל ס"ל דלא כמתני' אלא כר' נחמי' ולכך כיון דצורך מצוה היא שהיו מפטירין בכתובים [כמ"ש התוס' לעיל (כ"ד.) ד"ה שאלמלא] אין איסור לר"נ כנ"ל לולי פרש"י ז"ל. עוד י"ל, דלא פליגי כלל ר"נ ורבנן בטעמא דאין קורין, והכי פי' דלעולם כדמעיקרא דאפי' שלא בזמן ביהמ"ד אין קורין והא דפסקי סידרא בכתובים במנחה בנהרדעא משום דסברי כר"נ דאם נצרך לפסוק קורין בו דכל הברייתא כולה ר"נ קתני לה, והכי נמי כיון שהי' להם קצבה כמה לקרות הוי כצריך לפסוק דקורין דהיכא דצריך לקרות בו דבר הקצוב לו לא דמי לשטרי הדיוטות ובכה"ג מותר לר"נ, (וכן נראה מתוך דברי הריטב"א במ"ש א"נ מיפסק סדרא שאני ע"ש]:
במשנה מצילין תיק הספר כו' לכאורה נראה דדוקא תיק המיוחד לספר מצילין עם הספר אבל היכא שאינו מיוחד להספר אלא שנתנו שם לפי שעה אין מצילין עמו, אך לשון הגמ' אם מביאין תיק שי"ב מעות מעלמא כו' לא משמע הכי וכ"מ בשו"ע (סי' של"ד סעי' ט"ז) ועי' בירושלמי דמתני' באינו טפול לו אבל אם הי' טפול כגופו הוא ומ"ש בק"ע שם]: