שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק כל הכלים · דף קכד:
במשנה כל הכלים הניטלין בשבת שבריהם ניטלין עמהן. פי' עמהן י"ל לאפוקי כלי שמלאכתו לאיסור דשלא לצורך גופה ומקומה אסור לטלטלה. גם השברים אסורין. אע"ג דתשמיש שלהן לכסות פי חבית אינם לאיסור מ"מ כיון דמסקינן דמיירי בנשברו בשבת וס"ל לת"ק דמוכן הוי והכנה זו הוי למלאכת איסור [לא עדיפי הני שברים מעיקר הכלי. אכן לפמ"ש בטוש"ע (סי' ש"ח) כל הכלים שנשברו כו' שבריהם מותר לטלטלם ע"ש. משמע דאפי' כלים שאין ניטלין בשבת למלאכת היתר שבריהם מותרין אם ראוין למלאכת היתר. וכן הרמב"ם (פכ"ה מה"ש הי"ב) כתב סתם שבריהם ניטלים משמע דעמהן דקאי דמתני' לאו דוקא]:
שם בגמ' אר"י א"ש מחלוקת שנשברו מע"ש כו'. לכאורה קשה כיון דס"ל דבנשברו בשבת כיון שהן מוכנין אגב אביהן מותר. א"כ אפי' אין עושין שום מלאכה לישתרי. ולמה אמר מחלוקת בפשיטות הו"ל למימר ל"ש דבעינן עושין מעין מלאכה אלא בנשברו בע"ש. אבל נשברו בשבת א"צ שיהיו ראוין לעשות מעין מלאכה ולכן הי' נראה לפרש דטעמא דהוכני אגב אביהן לא מהני אלא כשעושין מעין מלאכה עכ"פ כיון דתורת כלי עליו. אלא דר' יהודה אוסר משום דעדיין לא יחדו למלאכה החדשה. וע"ז אמר שמואל דאם נשברו בשבת כיון דבתחילה קודם שנשבר הי' מוכן לא איכפת לן במה שלא נתיחד למלאכה החדשה. אבל היכא שאין עושין שום מלאכה דלאו תורת כלי עליו לא מהני אפי' נשבר בשבת. אע"ג דמוכן אגב אביהן כיון דאין תורת כלי עליו. אכן לפ"ז תמוה לי אמאי קא הדר הש"ס מלישנא קמא מהך דמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים אימת אי נשברו מעיו"ט עצים בעלמא נינהו אלא לאו בנשברו ביו"ט וקתני ואין מסיקין בשברי כלים, וקשה תרתי חדא דשפיר י"ל דמיירי בנשברו מעיו"ט ועדיין ראוין למלאכה ולא מעין מלאכתן, ור"י הוא דס"ל דאסור לטלטלינהו וממילא לאו עצים נינהו כיון דתורת כלים עליהם אלא משום דלא יחדינהו למלאכה החדשה אסורין לטלטל ולהסיק, ועוד דגם בנשברו ביו"ט שפיר מצי לאוקמא כגון דנשברו לגמרי דאינן ראוין לשום מלאכה אלא להסקה ולהכי הוי נולד, [דהא דראוין להסקה לא דמי לראוין לשום מלאכה להיות עי"ז מוכן אגב אביהן, כיון דעכשיו אינו ראוי לשימוש אלא להסקה והוי כמו עצים בעלמא], משא"כ במתני' דעושין מעין מלאכה רק לא מעין מלאכתן י"ל שפיר דלאו נולד הוא, ולכן מוכרחין לומר דס"ל לגמ' בלישנא קמא דאה"נ אפי' אין עושין שום מלאכה מתיר שמואל בנשברו בשבת, משום דמשמע להגמ' דלת"ק באין עושין שום מלאכה הדין שוה כמו לר"י באין עושין מעין מלאכתן, [ומיושב ג"כ קושיא קמייתא דנשברו בעיו"ט ואין ראוין מעין מלאכתן גם לר"י מותר להסיקן ביו"ט ותורת עצים עליהם, כמו דמותר לת"ק באין עושין שום מלאכה כיון דשניהם שוים כנ"ל], ולפ"ז שוב קשה כנ"ל למה אמר שמואל מחלוקת כיון דגם במילתא דת"ק מצי לחלק בהכי, מיהו בלא"ה אידחי האי לישנא:
שם בגמ' אלא כו' הכי אתמר מחלוקת בשבת כו', יש להבין מה נ"מ כיון דקיי"ל כת"ק בכל גווני שרי, וי"ל דבא לאפוקי דלא נימא דפליגי דוקא בנשברו בע"ש אבל נשברו בשבת לכו"ע אסור מטעם נולד קמ"ל דלת"ק מוכן הוא [ובזה מיושב ג"כ מ"ש הרמב"ם בפיהמ"ש והרע"ב הא דשמואל אע"ג דקיי"ל כת"ק], ולע"ד הי' נראה עוד דהנה לקמן בסמוך פליגי בחרס קטנה לטלטל בכרמלית ורה"ר ופי' רש"י משום דחזי לכסות בו רוק ע"ש, ותמוה דבמתני' מצריכין שיהי' ראוי לכסות בו כלי דוקא, וגם לשון חרס קטנה משמע אפי' אינו ראוי לכסות בו כלי, מיהו לרש"י י"ל דבא למעט חרס הראוי למלאכה אע"ג דאינו עושה מעין מלאכתו הראשונה דבזה ממש תורת כלי עליו, ומותר לכו"ע אפי' ברה"ר כמו כלי שלימה אע"ג דאין לו מה להשתמש בה ברה"ר, אכן לפע"ד י"ל דכיון דמסיק שמואל דמחלוקת דת"ק ור"י בכלים שנשברו בשבת, א"כ י"ל דדוקא בזה בעינן מעין מלאכה לכסות בהן פי הפך דבלא"ה נולד הוא כמו עצים בעלמא דעומדין להסקה דמיקרי נולד, אבל בנשברו בע"ש י"ל דמותר אפי' אין ראוין לכסות אלא רוק בעלמא סגי, והיינו דפליגי בחרס קטנה שאינה ראוי' אפי' לכסות פי פך כיון דבא מכלי שרי לטלטלינהו למר בחצר ולמר ברה"ר ג"כ כל שראוי לאיזה שימוש לכסות רוק, ולפ"ז י"ל דלהכי אמרו שמואל להודיענו דמתניתין איירי בנשברו בשבת אבל בנשברו בע"ש בכל גווני מותר, ובזה הי' מתפרשין שפיר דברי התוס' שכ' דרבא מיירי בנשבר בע"ש דרבא אית לי' נולד, ותמוה טובא דהא לת"ק אפי' בנשבר בשבת כה"ג מוכן הוא ולא נולד, וכבר תמהו בזה הב"י והב"ח (סי' ש"ח), ולמ"ש א"ש דבכה"ג דאינו ראוי לשום מלאכה גם לת"ק נולד הוא, והא דאמר רבא בההיא עובדא מי לא חזי לכסויי בי' מנא, י"ל דלרווחא דמילתא אמר כן כמ"ש התוס' לקמן גבי מחצלת ממש כזה. מיהו הפוס' לא כתבו כן, ובישוב דברי התוס' אפ"ל דס"ל כשיטת הגאון שמביא הרי"ף דהלכה כר"י דמתניתין ע"ש, וכעין זה תי' הט"ז (סי' ש"ח ס"ק ו') ע"ש, ומ"ש התוס' לקמן ד"ה מחצלת דלא בעי מעין מלאכה ראשונה דלא כר"י, הוא אליבא דשמואל דלית לי' מוקצה כמ"ש המהרש"א שם, אבל אנן קיי"ל כרבא דס"ל כר"י]:
שם בגמ' ורבא אמר אפי' ברה"ר ואזדא רבא לטעמי' כו', לכאורה י"ל דדוקא לצורך גופו מותר כעובדא דרבא, והטעם כיון דראוי לכסות בו כלי בחצר אלא דאסור להוציאו מרה"ר לחצר הוי ככלי שמלאכתו לאיסור דשרי לצורך גופו ומקומו בלבד, אבל משמעות הפוס' נראה דגם מחמה לצל מותר מדכתבו סתמא דמותר לטלטלה ע"ש בטוש"ע (סי' ש"ח סעי' ז'). וקצת קשה בעובדא דרבא מנ"ל לשמעי' דההיא חספא לא נזרק בכוונה, דהזורקו לרה"ר נראה דהוי כזורקו לאשפה דאסור לטלטל, ואולי הי' ניכר שנשבר שם ולא נזרק שם בכוונה, או דמספק יש להקל, [ואע"ג דספק מוכן אסור אפי' בטלטול כדאי' בביצה (כ"ד:) היינו משום דאסור באכילה מספק ממילא הוי מוקצה. אבל כאן שפיר י"ל דמותר מספק כמ"ש הצל"ח שם דלגבי טלטול אין לאסור משום דבר שי"ל מתירין ע"ש]: