שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק כירה · דף מז:
בתוס' ד"ה רשב"ג כו' וקשה קצת דהיכי פליגי כולי האי כו'. הא דלא הקשו מהך דלקמן (קלח.) דאמרינן מי איכא מידי דר"א מחייב חטאת ורבנן שרי אפי' לכתחילה י"ל כדמשני התם כיון דאיכא מ"ד פטור אבל אסור לית לן בה וכאן נמי י"ל כיון דת"ק דרשב"ג ס"ל דבלא תקע דהו"ל רפוי פטור אבל אסור ג"כ איכא תנא המכריע וממוצע: ומ"ש התוס' שם לא ידע רבי מאי קמשני י"ל שאין כוונתם כפי המפרש בגליון שם דגם כה"ג לא מסתבר לומר כן אלא דא"כ מאי ק לי בהא דשימר חייב חטאת דילמא גם בהא איכא מ"ד פטור אבל אסור שלא הוזכר בפירוש במשנה
3ומה שהקשו עוד התוס' דאין בנין בכלים. כבר תי' רש"י ז"ל דהטעם משום מכה בפטיש. אכן לשון הגמ' מאי דעתך בנין מן הצד הוא לא משמע כפירש"י:
בתוס' ד"ה לימא כו' הומ"ל ולטעמיך דגם ר"י אינו אוסר אלא בדליקה כדאמרי' בכל כתבי ע"ש. באמת אין מבואר התם בהדיא דדוקא בדליקה אוסר. ולא אמר שם אלא לחלק בין גרם מחיקת שם לגרם כיבוי דבשבת מדרבנן אסור גרם כיבוי משום דאדם בהול ואתי לכבויי. פי' פעמים הרבה דצריך אדם לכיבוי להצלת ממון משו"ה אסרו גרם כיבוי אבל לאו דוקא בדליקה ואדרבה הרע"ב ורמב"ם בפי' המשנה בפ' כל כתבי פי' להדיא לרבותא דאפי' בדליקה אוסר ר"י ע"ש. אך התוס' לא פי' כן בגמ'. ולפמ"ש התוס' יל"ד דגם לתי' הגמ' קשה כיון דכאן טעם האיסור מפני שמקרב את כיבויו. וכמ"ש רש"י דגם רבנן דר"י לא התירו אלא כשהכלים פוקעין אח"כ כי מטי דליקה לכלים ולא להדיא. והרי לקמן שם בהי' שם כתוב על בשרו התירו גם לרחוץ במים להדיא והו"ל כמקרב כיבוי דהכא. אך י"ל דהתוס' לשיטתייהו אזלי לקמן בד"ה מפני. שהוסיפו ע"ד רש"י דכאן איכא למיחש שיגבי' הכלי עם המים בשעת נפילת הניצוצות ע"ש. א"כ לא דמי להתם דשם אינו עושה מעשה מחיקה ממש. אבל לפי' ר"ת לקמן שהביאו התוס' אכתי קשה כנ"ל:
עי' בר"ן שהקשה על הרי"ף שהביא הך דפמוט שהדליקו באותו שבת דאסור לכו"ע ובלא הדליקו בו מותר דמאי נ"מ כיון דקיי"ל כר"י במוקצה מחמת איסור. ולכאורה י"ל דמאי דפוסק הרי"ף דלא כר"ש במוקצה מחמת איסור היינו נמי בצירוף מוקצה מחמת מיאוס. אבל בשל מתכות אין ה"נ דמותר ולכן שפיר קמ"ל דבפמוט אסור הגם דלא מאיס כיון דלא שייך בי' יושב ומצפה אימתי תכבה או משום דדוכתא מיחד לי'. ובאמת בתוס' הזכירו סברא זו די"ל דבעי תרתי מחמת מיאוס ומחמת איסור. אבל ברי"ף לא משמע כן דהרי אוסר גם מותר שמן ובמטה שהי' עלי' מעות ביה"ש אע"ג דהוי מחמת איסור גרידא. ואפשר לומר לפמ"ש במרדכי בשם ה"ר ישעי' דהגם דאסרינן מוקצה מחמת איסור מ"מ לצורך גופו ומקומו מותר וא"כ נ"מ בפמוט דגם כה"ג אסור. עוד י"ל דנ"מ לענין יו"ט דחמור טפי לענין מוקצה כמ"ש הרי"ף סוף ביצה דביו"ט קיי"ל כר"י] ובודאי מוקצה מחמת מיאוס נמי אסור ביו"ט דאילו מוקצה מחמת איסור גם בשבת אסור. וקמ"ל דשל מתכות לאו מאוס הוא. ובהדליקו בו באותו יום אפשר נמי דביו"ט אע"ג דליכא מוקצה מחמת איסור כיון דהדלקה שרי ביו"ט, מ"מ כיון דקבוע לו מקום י"ל דאסור ביו"ט לטלטלו. אך בזה צ"ע: