אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק כירה › דף מה.

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק כירה · דף מה.

דף מד:

בגמ' הכי נמי מסתברא דרב כר"י ס"ל כו' צ"ע בלשון הגמ' דקאמר ה"נ מסתברא דהא כן הוא מוכרח מגוף הדין דמטה מדקאמר רב והוא שלא היו עלי' בה"ש ע"כ דס"ל כר"י אלא שהקשו עלי' דרב מהך מתניתין דשידה ומוכני ומשני ההיא ר"ש היא אבל רב ע"כ כר"י ס"ל ומאי ה"נ מסתברא דקאמר, [לפמ"ש בחי' הרמב"ן דכיון דהאי מימרא תירוצא היא דקאמרי אלא אי איתמר כו' בעי לאתויי ראי' ממקום אחר מיושב גם קושיא זו, אכן הרשב"א לא הסכים לזה ע"ש):

שם בגמ' אין מוקצה לר"ש כו' הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו, ומסיק כעין שמן שבנר דהוקצה למצותו בלבד נמי קאסר, ונראה דמ"מ הא דנקיט הוקצה לאיסורו נמי דינא קאמר דאפי' נר שאינו של מצוה ודולק כמה ימים קודם השבת או במקום שאין משתמשין שם דלאו מצוה היא, מ"מ כיון דמוקצה לאיסורו משום כיבוי אתקצאי גם המטפטף כשהיא דולק, ותרתי קאמר או הוקצה למצותו בלבד כגון סוכה או הוקצה לאיסורו בלבד כנר שבת שאינו של מצוה כנ"ל, [ועי' מ"ש לעיל בד"ה במשנה]:

שם בגמ' והתניא סיככה כהלכתה כו', יש לדקדק דהא יש לחלק דהתם איתקצי למצותו לגמרי ואינו נהנה בה אבל כאן דגם בשעה שהוא דולק למצוה משתמש בה ונהנה לאורה לא הו' מוקצה, [ומותר ליהנות מן השמן המטפטף וכמ"ש התוס' לעיל (מ"ד.) ד"ה שבנר לחלק בין מותר נ"ח למותר נר שבת מטעם זה ע"ש], עוד יל"ד די"ל דשאני התם דהוי מוקצה למצוה דאורייתא והכא כל ההדלקה הוא דרבנן, מיהו זה י"ל דגם נויי סוכה אינה דאורייתא, אך א"כ מאי מייתי מדתני רחב"י דמיירי בסוכה עצמה, גם י"ל דבהוקצה למצותו בלבד מהני תנאי דנהי דבעצי סוכה עצמו לא מהני תנאי בזה יש לחלק בין דאורייתא לדרבנן דבנר שבת דרבנן יועיל תנאי כמו בנויי סוכה הגם דבדברי התוס' לעיל (שם) מבואר לחלק בין נר דהכא לסוכה, מ"מ קשה מנ"ל לחלק ולומר דהכא לא מהני תנאי]:

שם בגמ' והתניא הי' אוכל כו' ע' בביצה (כ"ו:) דלפי שקלא וטריא דגמ' התם צ"ע כל הסוגיא דהכא דמוקי התם הך ברייתא בדאחזו ולא אחזו כו' אזמין גלי דעתי' דחזיא לי' ע"ש א"כ גם לר"ש א"ש דודאי היכי דלא חזי גם ר"ש מודה דאסירי כמו דאמרינן התם דלא מהני הזמנה בכה"ג לר"י א"כ גם לר"ש אסור וקמ"ל שפיר דבחזי ולא חזי מהני הזמנה, ומכ"ש דקשה טפי פירש"י ותוס' דדיוק הגמ' הי' דאי לר"י אמאי תני העלן על הגג ליתני נתנו לאוצר כו' והא כל הרבותא הוא בהעלן לגג ולא חזי כנ"ל וצ"ע, גם הפוס' השמיטו לגמרי האי דינא דהי' אוכל כו' דלסוגיא דהכא רבותא היא, איברא די"ל כמ"ש התוס' דבאוצר והי' אוכל לא הוי מוקצה א"כ י"ל דלר"ש דקיי"ל כוותי' מעלין חד דרגא ומותר באוכל אף בגרוגרות וצמוקין דלר"ש גרו"צ כמו אוצר לר"י ולכך השמיטוהו הפוס' וצ"ע לדינא, אך הדין העולה מסוגיא דביצה התם הובא בשו"ע (סי' ש"י סעי' ה') ע"ש, ואולי ס"ל דסוגיא דהכא וסוגיא דביצה פליגי אהדדי אבל רש"י שם בביצה מביא מעין סוגיא דהכא ע"ש וצ"ע:

בתוס' ד"ה אלא שמן שבנר תימא לר"י כו', לולי דבריהם נ"ל כיון דקאמר ר"י אין מוקצה לר"ש אלא שמן שבנר משמע דס"ל דגם גרוגרות וצמוקין מותר, דמ"ש התוס' הטעם לאסור בגרוגרות וצמוקין משום דמתקלקלין ע"כ הפי' דעומדין להתקלקל דאי באמת לא חזי פשיטא דאסור, א"כ בחטים שזרעו נמי עומדין להתקלקל וס"ל לר"י דמותרין, ומהא דהשיב רבי לר"ש ברי' לא ידע דע"כ צ"ל דשמואל ג"כ לא ידע הא דרבי דאל"כ לא הי' אומר משמי' דנפשי', ועי' בר"ן מ"ש פי' הירושלמי דמודה ר"ש בגו"ל הואיל שמסריחות בינתים ונמצא שכשנכנס שבת היו מוקצות לגמרי הלכך אע"פ שנתיבשו בחצי היום אסורות ע"ש, וקשה דא"כ הו"ל נולד גמור וגרע ממוקצה דאיכא מ"ד דאפי' מאן דלית לי' מוקצה מודה בנולד], אלא י"ל שלא נתקלקלו עוד רק כיון שהניחם על דעת שיתקלקלו אקצי' מדעתי':

בד"ה ואם התנה כו' בריש המביא פריך כו' והא קסתר אהלא כו', ולכאורה קשה דמה מקשה הגמ' דהא עכ"פ בחוה"מ מותר דלא שייך משום סתירת אוהל, וי"ל דהקושיא אזלא אליבא דר"י ולדידי' מקשה שפיר דאם הוי אסור ביו"ט משום סתירת אוהל ממילא הוי אסור אף בחוה"מ משום מיגו דאתקצאי כו', מיהו בלא"ה א"ש דרישא דברייתא ביו"ט הוא ועלה מסיק בסיפא ושוין בסוכת החג בחג שאסורה ואם התנה כו' א"כ קאי איו"ט:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה