אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק כירה › דף מד.

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק כירה · דף מד.

דף מג:

במשנה ר"ש כו' חוץ מן הנר הדולק בשבת, פי' רש"י שמא יכבה הנר [כס"ד דגמ' לקמן (מ"ו:) לאביי ור"י ע"ש] ובאמת מסקינן לקמן (מ"ה) עיקר הטעם הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו, ונ"מ היכא דלא שייך שמא יכבה כגון בנרות שלנו דדוקא בשמן שייך שמא יכבה כמבואר בפוס', וגם נ"מ איפכא דלטעם הגמ' משמע דוקא נר מצוה דשבת אסור אבל נר רשות כגון שדולק מבעו"י או במקום שא"צ לנר או שהתנה שאינו מקצהו למצוה משמע דשרי לר"ש במקום דלא שייך חשש כיבוי, וכן המטפטף מנר כזה שלא הוקצה למצותו מותר לר"ש דאע"ג דהוקצה לאיסורו ולהסתפק ממנו אסור מ"מ מצד זה לא אסר ר"ש בשעה שדולק רק משום המצוה כנ"ל, ולפ"ז הוקצה לאיסורו אינו עיקר הטעם, ונראה דמה"ט בסוכת החג דעלמא בפסח אי נפל קצת מן הסוכה והסוכה קיימת מותר לר"ש ליטול העצים שנפלו, אע"ג דהסוכה קיימת ויש איסור סתירה ביו"ט מ"מ מותר רק בסוכת החג כה"ג אסור כמו בנר מצוה בשעה שדולק, וע"פ זה מובן שפיר לקמן הברייתא דאין נוטלין עצים מן הסוכה ור"ש מתיר וע"כ איירי בנופלת ע"ש, ובסיפא אמרינן ושוין בסוכת החג בחג שאסורה, וקשה הא מה דפליגי ברישא דנופלת גם בחג שרי לר"ש כיון דליכא תו מצוה, ונהי דנ"מ בחוה"מ דגם בלא נפלה ליכא סתירת אוהל ומ"מ אסור מטעם המצוה, אבל איך שייך למיתני ושוין כיון דבגוונא דפליגי ברישא מותר לר"ש גם בסיפא, ולפמ"ש א"ש דברישא בנפל עצים מן הסוכה. פליגי אף שכל הסוכה קיימת ובכה"ג שוין בסוכת החג דאסור כמו בנר בשעה שדולק ומטפטף ממנו דאסור השמן, ומ"ש רש"י לקמן ד"ה כעין שמן כו' ע"ש (מ"ה.) דמצות סוכה שייך כל שבעה פשיטא דלא כיון רש"י לומר אליבא דר"ש גם בנפלה כל הסוכה משום דמוקצה שייך כל ז', דא"כ גם בנר שכבה בשבת שייך המצוה ואע"ג דא"י להדליקו תו בשבת, דאל"כ ביו"ט דא"י לבנות הסוכה ג"כ לישתרי, וגם אין שום סברא לאסור בכה"ג, אבל אם נפלו עצים והסוכה קיימת יש לדמותו לכאן כנ"ל, עכ"פ מוכח דבסוכה דעלמא דליכא מצוה מותר לרש"י בנפל עצים וה"ה בנר הדולק אם אינו לשם מצוה נראה דשרי לר"ש א"כ צ"ל הכא פי' הנר הדולק היינו למצוה, ואפשר דלכך פירש"י כאן הטעם שמא יכבה כדי לאסור גם בנרות דרשות, מיהו בל"ז אסור הכא משום דנעשה בסיס כדאמרינן לקמן (מ"ז) ונ"מ לשמן המטפטף דגם שמן המטפטף אסור לר"ש כמ"ש התוס' לעיל (מ"ב:) ד"ה ואין, ולקמן (מ"ה.) ד"ה אלא ע"ש] אכן יותר יש לתמוה מ"ש רש"י משום שמא יכבה הא לקמן בגמ' דחי האי טעמא, וכן הקשה בשלטי הגבורים והניח בצ"ע:

שם בגמ' אמר עולא סיפא אתאן לר"י, ותמוה מה הי' ס"ד דעולא, גם קשה דמאי מתקיף מ"ז א"ה מאי אבל הו"ל להקשות והא אמרה ר"י חדא זימנא, ונ"ל דבאמת י"ל דר"י אמר לה והיינו לאסור בכוס וקערה ועששית אף בנר חדש שהתיר לעיל, וטעמא מפני שהם מיוחדים להדלקה ומאוסים אף שלא הדליק עדיין וע"ז הקשה מר זוטרא מאי אבל דקאמר אהיכן קאי דאיך תאמר מטלטלין נר חדש אבל לא ישן אבל כוס וקערה ועששית כו' דאם קאי אישן הא כבר אמרה ואי קאי אחדש קשה אבל לא ישן דקאמר:

ברש"י ד"ה מן הנר הכבה דכיון דכבה והולך לא מחייב תו משום מכבה, תימה גדולה לומר כן [ועי' בפנ"י מ"ש בזה), גם מי הכריחו לפרש כן הא בלא"ה א"ש לפרש כבה ממש, ומה שכ' במהרש"א משום דמסיים ראב"ש ואפי' בשעה שהנר דולק י"ל דקאי אשמן המטפטף וצע"ג לדינא:

בתוס' ד"ה שבנר כו' ואחר השבת מותר אפי' לר"י וה"נ תניא לקמן גבי נויי סוכה כו' וקשה לר"י כו', תמוה מה דמיון נויי סוכה לחנוכה הלא שם לא אקצינהו אלא על ח' ימים שהי' דעתו עליהם כיון דלאו לכילוי. עבידי אבל בחנוכה אקצינהו לכל השמן שהוא עתיד להדליק ולכלות ולא הי' עומד לכבות, ואי נימא דעיקר קושית התוס' מהך דהכא במותר השמן אחנוכה י"ל ג"כ דשאני נר שבת דמעיקרא להשתמש לאורה הדליק משא"כ התם בחנוכה דאסור להשתמש לאורה וכ"כ בהגהת מרדכי לעיל ר"פ במה מדליקין):

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה