אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק כירה › דף מג.

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק כירה · דף מג.

דף מב:

בגמ' כופין את הסל כו' קסבר מותר לטלטלו כו' בעודן עליו כו' וקשה דבאם אינם עליו למאי דקיי"ל דאין מוקצה לחצי שבת] מאי הוי ס"ד דגמ' דאסור וי"ל דהפי' אין עודן עליו היינו דכשיתחיל לטלטל ולהניע הסל יפרחו האפרוחין בכהאי גוונא מותר לטלטלו אף אם עודן עליו בשעה שהולך לטלטל. ועודן עליו דאסור לטלטל היינו שמונחים שם באופן שלא יזיזו מהסל ע"י הטלטול וכגון שם. אך התוס' בד"ה שקשורין בעודן עליו לא ס"ל כן:

בתוס' ד"ה טבל כו'. וקשה לרשב"א מהא דתנן במס' תרומות כו' המעשר בשבת בשוגג יאכל כו' והנה מלשון רש"י נראה שמיישב קושיא זו שכ' ואם בא אחד ועבר ע"ד חכמים כו' ותיקנו מתוקן פי' אדם אחר בא ועישרו ובמזיד אסור רק לדידי'. [אע"ג דבמבשל בשבת אסור גם לאחריני במעשר אסור רק לדידי' וכן תי' במג"ש ע"ש]:

בא"ד ונראה דנקט עבר כגון דלית לי' פירי אחריני כו' פי' דבריהם ודאי הכא דתניא חבית של טבל שנשברה מביא כלי אחר ומניח תחתי' משמע ודאי אפי' אית לי' פירי אחריני משום דאי תיקנו בשוגג מותר [כדמשמע בלשון הקושיא מדלא קאמר שאם שגג ותיקנו דמהאי טעמא נמי הוי מוכן) אך הא דנקט הגמ' שאם עבר דמשמע אפי' במזיד הוא להשמיענו אגב אורחי' דאפי' במזיד לפעמים מותר בלית לי' פירי אחריני:

בא"ד ועוד הקשו כו' בשוגג אמאי יאכל נימא מיגו דאתקצאי כו'. יש ליישב דהך מתני' מיירי בטבל דמותר לאכול ממנו עראי [כגון שלא נגמרה מלאכתו למעשר דבכה"ג גם בשבת מותר לאכול עראי למאי דמסקינן בביצה (לה.) דאין שבת קובעת אלא בדבר שנגמרה מלאכתו] רק אכילת קבע אסור א"כ מוקצה לא הוי כיון דשרי באכילת עראי ואי עשרו בשבת בשוגג מותר לאכול נמי קבע ובמזיד אסור, עוד י"ל דהא היכא דאסור משום קנסא [שלא יהנה ממלאכת שבת] דהיינו במזיד אסור גם למוצאי שבת בכדי שיעשה [לדעת רש"י ובה"ג שהביא הר"ן לעיל גבי המבשל בשבת] אבל בשוגג מותר דלא קנסו ונהי דבשבת אסור מטעם מוקצה אבל למוצ"ש מותר מיד, עוד י"ל דשוגג דמתני' היינו אומר מותר שלא הי' יודע שאין מעשרין בשבת ובכל שבת כן דרכו לעשר א"כ לא אקצי דעתו מיני' כיון דבידו לעשר ולא הוי מוקצה, [ומיושב קושי' התוס' ממתני' דתרומות, ומברייתא דהכא דחבית של טבל לא קשה מידי די"ל דאתיא כר"ש דלית לי' מגו דאתקצאי כו' אבל סתם משנה דלא ניחא להו לאוקמא כר"ש כמ"ש במהרש"א י"ל כנ"ל] וי"ל עוד דמיירי כגון שלא נקבעה עוד למעשר שלא ראו עדיין פני הבית רק שבת קובעת אבל בביה"ש לא הוקבע ולפיכך עדיין לא אתקצאי בביה"ש, ואולי ס"ל להתוס' דגם בה"ש כיון דיוצא אז בסעודת שבת ג"כ קובעת (כמ"ש הר"ן פ' ערבי פסחים ובמלחמות שם, אכן לדעת בעה"מ דאין שבת קובעת אלא בצאת הכוכבים, ע"ש שפיר י"ל כנ"ל]:

בא"ד ועוד מ"ש דהכא כו', גבי בכור כו' עבר ובקרו אינו מבוקר כו' אפשר ליישב דשאני התם דבאמת בהמה בחי' מוקצה היא שאינה ראוי' לאכילה רק כיון דעומדת לשחוט לא הוי מוקצה ובהמות מדברות ועוף העומד לגדל בצים הוי באמת מוקצה, א"כ בכור כיון דאסור לבקרו ביו"ט אינו עומד לשחיטה, והוי מצד עצמו מוקצה ובזה לא מהני מה דעבר ובקרו מבוקר אבל בטבל בעצם אוכל הוא רק מצד איסור טבל אסור וכיון דאי עבר ותיקנו מתוקן לא חשיב מוקצה כנ"ל:

בד"ה בעודן עליו כו' נראה לר"י דקסבר דאין מוקצה לחצי שבת כו', לולי דבריהם י"ל דהכא כו"ע מודו דשאני התם גבי גרוגרות וצמוקים שהם בעצמם אינם עומדים לכך שיתיבשו בשבת אלא על ידי רוח או זריחת השמש ולפיכך אסח דעתי' אבל כאן האפרוחין עומדים לכך שיפרחו מן הסל ולא אסח דעתי' כלל, ועוד י"ל דבשלמא התם דהאיסור הוי משום מוקצה שפיר י"ל דיש מוקצה לח"ש כיון דאסח דעתי' מיהא שעה אחת, אבל בכאן הסל אינו אסור משום מוקצה ולא אסח דעתי' מיני' רק משום האפרוחין שעליו שאסורין בטלטול להכי אחר פריחתן מותר לטלטל את הסל דנעשה בסיס לדבר האסור לא שייך כלל רק בה"ש ולא בחצי שבת:

בא"ד וקשה לרשב"א למ"ד יש מוקצה כו' והא מבטל כלי מהיכנו וקיי"ל דאסור לבטל כו', ונ"ל אע"ג דכו"ע ס"ל הכי י"ל דעיקר האיסור משום ביטול כלי מהיכנו לא הוי אלא היכא שהמוקצה תנוח שם כל השבת כגון גבי ניצוצות ולקמן בפ' בתרא ואף אם ירצה להשתמש לא יהי' רשאי משום דיש שם מוקצה אז הוי מבטל כלי מהיכנו, אבל בכאן שהאפרוחין ירדו שוב לא הוי המוקצה בסל וליכא איסורא אלא מפני שמסיח דעתו ובכה"ג י"ל דלא הוי מבטל כלי מהיכנו, דמה דאסור בטלטול לא הוי משום איסור מוקצה אלא מפני שהוא מסיח דעתו שלא להשתמש בכלי זה ולא מצינו שיהי' אסור להסיח דעת שלא להשתמש בכלי בשבת משום מבטל כלי מהיכנו, ואע"ג דמוכח מקושי' הגמ' כאן והתניא אעפ"י שאין עודן עליו אסור דגם בכה"ג איכא איסור ביטול כלי מהיכנו י"ל דמ"ד יש מוקצה לחצי שבת לא ס"ל הכי:

בד"ה בעודן עליו כל ביה"ש, תימה הא כיון דבידו כו' קדירות דעלמא כו' וי"ל דשאני קדירות כו' ולולי דבריהם י"ל דבשלמא בקדירה כו' וכן בפולין ועדשים דהתם דהוי ס"ד לאסור משום מוקצה אע"ג דאסח דעתי' רק על שעת הבישול ואח"כ יטלם משם, ע"ז שפיר אמרינן כיון דרצונו לאוכלם שוב לא אסח דעתי' ולא חייל עלייהו איסור מוקצה, אבל בכאן האפרוחין אסורין משום מוקצה ואיסור טלטול הסל אינו משום דהסיח דעתי' מיני', אלא כיון דהאפרוחין מונחין עליו נעשה הסל בסיס לדבר האסור אף דהוא אינו מסיח דעת ממנו דלא תליא כלל בהסח דעתי' וגם ר"ש דלית לי' מוקצה אוסר בדבר הנעשה בסיס לאיסור אע"ג דלא ס"ל לאסור משום הקצאה והיסח הדעת] בהא אין להתיר משום דבידו להפריחם:

בד"ה ושני בצריך למקומו כו', ונראה לר"י דמעיקרא אשמעינן כו' ועי' במהרש"א מ"ש דלקמן נקט ניצוצות לרבותא, אבל עדיין קשה אמאי קתני הכא שמן ולא ניצוצות, וי"ל דאיכא רבותא גבי שמן דהוי ס"ד למימר דהוא דבר הניטל מפני שאח"כ יהי' חזי בשעה שיכבה אליבא דר"ש דמתיר מותר השמן, דהא פשיטא דמותר ליטול כלי לצורך דבר שיהנה ממנו אחר שעה לפיכך איצטריך לאשמעינן דאסור, ואולי באמת לתי' השני שבתוס' ס"ל לרב יוסף דשמן הוי דבר הניטל כנ"ל, וטעמא דמתני' הכא משום ביטול כלי מהיכנו:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה