אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק כירה › דף לט.

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק כירה · דף לט.

דף לח:

3בגמ' כל שבא בחמין כו' ש"מ. אין מובן הדמיון וי"ל הפי' דהספק הי' דיהי' פטור הואיל ואין דרך צליית ביצה באופן זה והוכיח דגם שם אין דרך בישול ע"י שרי' והדחה אעפ"כ חייב וה"ה הכא:

שם בגמ' והא דתנן כו' ואת הצונן בחמה בשביל שיחמו. קצת קשה דילמא התם דוקא בשביל שיחמו בלבד הוא דשרי ולא להתבשל בתוכו ואפילו להפוסקים האוסרים ליתן נגד המדורה במקום הראוי להתבשל אפילו בשביל שיחמו י"ל דבחמה מותר כה"ג כיון דאפי' יתבשל ליכא איסור דאורייתא]. אבל הכא במתני' דהגלגול הוא גמר צלי' אסור אף בחמה [ומנ"ל לומר דבחמה לא גזרו]:

שם בגמ' רבה אמר גזירה שמא יטמין ברמץ. כ' הרא"ש דגם מבעוד יום אסור וכ"נ ממה שהעתיק הרי"ף סוגיא זו אע"ג דלדידן דקיי"ל כת"ק בל"ז אסור אלא ע"כ משום דנ"מ לאסור מבעו"י דחשיבה ככל הטמנה אע"ג דעיקר הטמנה בקדירה הוא מ"מ ס"ל דגם בדבר מאכל שייך הטמנה ומ"מ נראה דבדבר המעמיד הכל מודין דליכא איסור במאכל דגזירה דשמא ירתיח לא שייך אלא בכלי וגם עיקר הדין אינו מוכרח דפשט הגמ' נראה דאין כאן איסור מצד הטמנה אלא משום דבתולדות חמה כזו מודה ר"י דשייך לגזור אטו תולדות אש כמ"ש התוס' ע"ש. ולפ"ז י"ל דמבע"י מותר. וכמו כן אי מניח מקצתו מגולה דלא הוי הטמנה כמ"ש הפוס' בריש פ' במה טומנין. מ"מ הכא נראה דאסור כיון דמ"מ שייך שפיר למיגזר אטו תולדות אש דהיינו רמץ:

שם בגמרא ר"י אמר מפני שמזיז עפר ממקומו. פי' רש"י שמא יזיז עפר ממקומו שלא יהי' עפר עקור כל הצורך. ולדבריו קשה מאי מקשינן מדהתיר רשב"ג לגלגל ע"ג גג רותח אפי' למאי דס"ד דסתם גג אית בי' עפר מ"מ למה ניחוש לשמא יזיז עפר ויכסנו. כיון דאין מטמין כלל אלא מגלגל ע"ג הגג. אכן לפי' התוס' דבודאי מזיז עפר ממקומו א"ש דא"כ גם אם אינו מטמין אסור כיון דע"כ מזיז עפר. והנה התוס' הקשו וכי לית לי' לר"י אליבא דר' יוסף הך גזירה שמא יטמין ברמץ דמשום האי טעמא אסרו להטמין בכל דבר המוסיף הבל. ומה שתי' דדוקא מבעוד יום איכא למיגזר אבל לא משחשיכה ע"ש. תמוה דא"כ מאי ראי' מייתי ממעשה דאנשי טבריא הלא התם מבעו"י הי' [וכן הקשה במהר"ם]. ואפשר לומר דר' יוסף סבר דדוקא בדבר המבושל כבר קצת איכא למיגזר שמא יטמין ברמץ. אבל בצונן לגמרי ליכא למיגזר דכו"ע ידעו דאסור לבשל בשבת. ובאמת גם לדידן בדבר שאין מוסיף הבל מותר להטמין את הצונן כדי שיפוג צינתו ויתחמם. אך בדבר המוסיף הבל גם בצונן אסור כמ"ש הר"ן סוף פ' במה טומנין להוכיח כן ממעשה דאנשי טבריא ע"ש] אם כן י"ל דר"י מקיל גם בדבר המוסיף הבל

שם בגמ' מי סברת מעשה טבריא אסיפא קאי כו' והכי קא"ל רבנן לר"י כו' צ"ע למה לן להוסיף פלפול חדש בין רבנן ור"י. דלמא מתני' אתיא כפשטא דלבתר דמביא פלוגתא דרבנן ור"י בתולדות חמה מביא המעשה דאנשי טבריא לומר דגם ר"י מודה בהא הואיל וחמי טבריא עוברין ע"פ גיהנם הוי תולדות אור ומנ"ל דחכמים פליגי על זה. ואולי קבלה הי' בידם דרבנן ור"י פליגי בזה:

בתוס' ד"ה כל כו' פי' שנתבשל לגמרי כו' אבל מדיחין אותו מכלי ראשון דרך עירוי כו'. משמע מדבריהם דליתנו לתוך כלי ראשון לכו"ע אסור. ולר"ת דעירוי ככ"ר גם עירוי אסור. ולולי דבריהם יש לפרש דגם ליתן לתוך כלי ראשון וליטלו מיד ממנו שרי דכל שלא נגמר הבישול בתוכו שרי. ודוקא לשרות בו אסור דזה הוי גמר בישולו. וכן משמע לשון רש"י שכ' מדיחין שאין זה גמר מלאכתו הרי דמשום הכי מותר וא"כ אפי' ליתן לתוך כ"ר דרך עראי שרי. (כן י"ל לפי' רש"י לקמן (מ':) דגם נגד המדורה מותר ליתן אם אינו מניחו שם כדי בישול. אבל למ"ש הרא"ש והר"ן שם דבמקום הראוי לבישול אסור. גם כאן אפי' דרך עראי אסור]:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה