שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק יציאות השבת · דף יט:
בגמ' התם הוא דמעיקרא אוכל והשתא אוכל. קצת קשה לפ"ז אפי' לא ריסקן מבעו"י לשתרי. ואין לומר דהא דקתני שריסקן לרבותא דת"ק דאפ"ה אסור דיותר הו"ל למיתני בלא ריסוק לרבותא דר"א דכחא דהיתרא עדיף] ואפשר דאין הכי נמי אלא תנא מידי דשכיח נקט דאם ריסקן דרך הוא שיזוב הדבש מעצמו:
שם בגמ' הא איתמר עלה במחוסרין דיכה כו' והני נמי כמחוסרין דיכה. וקשה כיון דר"א ור"ש בברייתא מתירין בזיתים וענבים אע"ג דכמחוסרין דיכה הוי א"כ מנ"ל לר"י דר' ישמעאל לא מתיר נמי אפי' במחוסרין דיכה. ודוחק לומר דר"י לא ידע מן הברייתא. ותו קשה על ר"א דהוא ידע הברייתא א"כ ליתא לדר' יוחנן. ולכן נראה לפרש דבאמת גם זיתים וענבים לא הוי כמחוסרין דיכה וסוגית הגמ' הכי קאמר דלהכי לא אמר ר"א ר"י הוא משום דאיתמר עלה במחוסרין דיכה כ"ע ל"פ. ואפשר הני כמחוסרין דיכה א"כ אין ראי' מר"י ולהכי אמר ר"א היא. ומדר"א שפיר מוכח דגם הני לא כמחוסרין דיכה נינהו. ומיושב בזה שיטת הרי"ף שהביא דר"ח ודר"י ע"ש. ומ"ש בלשון הרי"ף הני נמי כמחוסרין דיכה ט"ס היא כנ"ל פשוט. ויותר נ"ל דהרי"ף פי' דריב"ח פליג בהא אדר"א וס"ל דהני לאו כמחוסרין דיכה דמי אלא כמחוסרין שחיקה. שוב ראיתי כן ברא"ש:
במשנה אין נותנין פת כו' שיקרמו פני' מבעוד יום. ויל"ד למ"ד דלא גזרו על שבות ביה"ש למה צ"ל שיקרום מבעוד יום דמשמע בעוד שהוא יום גמור דגם אם יקרום ביה"ש צ"ל מותר לפמ"ש רש"י ז"ל לקמן (ל"ד.) דהא דתנן ספק חשיכה אין מעשרין אינו אלא למ"ד דגזרו על השבות ביה"ש. ומשמע מדבריו דלמ"ד לא גזרו מותר אפי' שלא לצורך מצוה [כמ"ש התויו"ט שם] וא"ת דס"ל לרש"י דלעשר לצורך סעודות שבת מיקרי דבר מצוה כ"ש דיש לומר כן כאן:
בתוס' הני כרכי כו' ולפי המסקנא נאמר דמוקצה מחמת איסור טפי חמור תדע כו' אבל זה דוחק שיהי' ס"ד דגמ' להיפוך מן האמת, ומוטב לומר דלמסקנא תרוייהו שוין. ומ"ש התוס' תדע כו' לכאורה יש לדחות למאי דמחלק רב בין מוקצה לאכילה בין לטלטל א"כ י"ל דר"מ נמי ס"ל הכי אך בל"ז מוכח ממוקצה דנר ישן דלטלטול עצמו אוסר ר"מ במחמת איסור וכמ"ש המהרש"א ע"ש: