אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק יציאות השבת › דף יח:

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק יציאות השבת · דף יח:

דף יח.

בגמ' א"ה מוגמר וגפרית נמי לגזור כו' וקשה די"ל דוקא במידי דצריך לאוכלן בלילה י"ל דאתי לחתויי משא"כ מוגמר וגפרית שא"צ ללבוש הבגדים בשבת ואפשר יש איסור ללובשם כיון דמוליד דבר חדש בשבת. וא"כ הו"ל כמו קידרא חייתא דשרי משום דאסוחי אסח דעתי' ולא אתי לחתויי. [כדפי' רש"י דל"ד לעססיות ותורמוסין ע"ש]. וכן י"ל ג"כ באונין של פשתן בסמוך. ואפי' למ"ש התוס' לקמן (ל"ח.) ד"ה שכח דלא התירו קידרא חייתא אלא בתנור אבל לא בכירה. מ"מ קשה מאונין ש"פ דמיירי נמי בתנור). ואפשר כיון דהני לאומן מסורין יש לחוש טפי:

שם בגמ' האי קדירה חייתא שרי לאנוחה ע"ש ע"ח. לכאורה צ"ל דדוקא עם חשיכה שרי אבל קצת קודם לו אסור דכשיגיע ביה"ש לא יהי' חייתא. אכן הוא קצת דוחק לפרש סוגית הגמ' דוקא במי שעוסק במלאכתו עד ביה"ש ממש ואם נאמר דהיכי שהניחה בתנור כשהיתה חייתא אסח דעתי' מינה ואף אם נעשית קצת בשול כשהגיע ביה"ש ג"כ מותר, א"כ תיקשי הא דפ' כירה דאסור להשהות על הכירה כל שהוא לא נתבשל כמאב"ד. (לדעת רוב הפוס' דאין לחלק בין תנור לכירה בקדירה חויתא]. מיהו להפוס' שם דלא כחנניא וס"ל דכל היכי דמצטמק ויפה לו אסור א"ש הכא די"ל דכל שלא נתבשל כמאב"ד נקרא חייתא ובשיל ולא בשיל היינו כמב"ד דוקא. ונ"ל שכן היתה דעת הב"ח שהובא בט"ז (סי' רנ"ג ס"ק א') ע"ש שתמה עליו הט"ז. ולדידי לק"מ דאה"נ דהפוסקים כחיננא לא ס"ל האי דינא דקדירה חייתא דקאי אליבא דחכמים דפליגי אחנניא. והטוש"ע שמביאים דין זה היינו כדעת הפוסקים כחכמים כנ"ל לדעת הב"ח. מיהו במג"א שם (ס"ק ב) פסק דצ"ל חייתא סמוך לחשיכה ממש ע"ש:

שם בגמ' ב"ש אומרים לא ימכור אדם חמצו לעכו"ם כו' בפסחים פירש"י דס"ל לב"ש דצריך ביעור מן העולם. אבל כאן בגמ' מדסמכו להני דלעיל משמע דטעם האיסור לב"ש הוא משום מראית העין וכהני דלעיל דאסירי משום דמיחלף בשלוחו וכדומה. אכן הר"ן כתב דנקטי' הכא אגב גררא. אבל מ"ש בחי' הר"ן טעמא דב"ש דילמא הדר ומזבן לי' לישראל. תמוה דאם אין חימוצו ניכר גם לדידן אסור כדאי' בפסחים (מ:) בארבא דטבעה בחישתא. וכ"כ בחפץ ה' ע"ש]:

שם בגמ' ובה"א כ"ז שמותר לאכלו מותר למוכרו. קצת קשה הא איכא שעה חמישית דתולין לא אוכלין ולא שורפין. וברפ"ב דפסחים דייק הגמ' דלר"מ כ"ש שאוכל מאכיל מיבעיא לי' למיתני ומפרשין דאתיא כר"ג כ"ש שמותר כהן לאכול תרומה מאכיל ישראל כו' והכא מותר ומותר קתני וא"כ ע"כ אתיא כר"מ. ור"י צ"ל דס"ל דלא פליגי ב"ש וב"ה בהכי. או דלא קאמרי ב"ה בהאי לישנא:

בתוס' ד"ה התם כו' וכן סוגיא דלקמן כו' דמשני האי מנתח כו' ולר"א אפי' היכא דלא קשיא לי' זיקא שרי. דבריהם צ"ע דהא כבר תירצו דהתם מיירי שהתנור פתוח ובהא גם רב אשי מודה דהוי כמו בישרא אגומרא. [ולא הו"ל להקשות אלא מלשון המקשן והאמר מר גדיא כו' דמוכח דאתיא כר"י מדפתי וכמ"ש במהרש"א]. ויש לעיין כשמבשל גדיא עם ברחא אם מותר כהך דשדי בי' גרמא חיא דלעיל דשרי:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה