שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק יציאות השבת · דף ז.
בגמ' קרפף יותר מב"ס כו'. עי' בגליון הש"ס תמה על דברי רש"י לקמן (פ'. ובפ' הזורק צ"ט:) ולכאורה יראה שיטת רש"י דדוקא כשאחר היקף בנה בתוכו דירה אע"ג דמעיקרא לא הוקף לדירה הוי רה"י אבל בליכא דירה כלל בהיקף בלבד לא הוי רה"י ביותר מב"ס וצ"ע. [ועי' ברש"י סוכה (מ"ג.) מפורש ג"כ דמקרפף לרה"ר ליכא איסור הוצאה מדאורייתא]:
שם בגמ' קרן זוית הסמוכה לר"ה. הרמב"ם (פי"ד משבת) והטור (סי' שמ"ה) פי' כגון מבוי שיש לה ג' מחיצות ולא עשו קורה ולחי ע"ש. והיינו דס"ל דמה"ת נמי כל שפרוצה במלואה אינו רה"י. ולכאורה נראה דגם פי' א' של רש"י הוא כן דהא כיון שבית א' נכנס א"כ יש לחלל זה ג' מחיצות. מיהו לשון הגמ' כיון דלא ניחא תשמישתי' וכו' קשה דהא בלאו האי טעמא נמי כיון שיש לו ג' מחיצות וודאי לא הוי רה"ר עכ"פ. ואפשר דנקט כן למ"ד לקמן דחורי רה"ר כרה"ר דמי לכך צריך הכא לומר הטעם משום דלא ניחא תשמישתי' כדאי' לקמן (ע"ב). ולפ"ז א"ש נמי מה דפסק הרמב"ם (פי"ד מה"ש ה"ו) כרב יהודא דבין העמודים הוי רה"ר. ולכאורה ללשון ב' דמפרש הטעם משום דדרסי בי' רבים הי' נראה דגם בקרן זוית הוי רה"ר ור' יוחנן לטעמי' אזיל דס"ל בין עמודים נמי לא הוי רה"ר וא"כ הרמב"ם ושו"ע דפסקו כר"י דבין עמודים הוי רה"ר א"כ ה"ה בקרן זוית. וגם ללשון א' בגמ' דהטעם הוא משום דניחא תשמישתי' נראה לפרש דניחא יותר מאיצטבא אבל שיהי' יותר ניחא מקרן זוית אין סברא אבל למ"ש א"ש דאנן דקיי"ל דחורי רה"ר לאו כרה"ר א"צ כלל לטעם דלא ניחא תשמישתי' אלא משום דיש לו ג' מחיצות לא הוי רה"ר ול"ד כלל לבין העמודים. ולכאורה הי' נראה דהתוס' נמי ס"ל כפי' הרמב"ם הנ"ל ממ"ש התוס' ד"ה לא נצרכא. דגם לר"א דס"ל צידי רה"ר הוי רה"ר ואפי' באית לי' חיפופי מ"מ בקרן זוית מודה ע"ש. וקשה הטעם כיון דאיכא חיפופי א"כ דומה ממש לקרן זוית דלא ניחא תשמישתי' ע"י החיפופי. ולפי' הרמב"ם והטור א"ש הואיל והכא איכא ג' מחיצות לא הוי רה"ר אכן באמת אין כן דעת רוב הפוס' אלא כפשטא דגמ' בכמה מקומות מבוי דרבנן וסגי בלחי וקורה ובכרמלית לא מהני לחי וקורה] משמע דמה"ת רה"י היא. ובב' מחיצות פליגי ר"י ורבנן אבל בג' לכו"ע רה"י הוא וכדמשמע בפ"ק דסוכה דופן שבת כדופן סוכה כו' וגם התוס' ס"ל הכי ומ"ש דצידי ר"ה חשיב יותר מקרן זוית היינו משום דצידי רה"ר חשיב טפי ניחא תשמישתי' מקרן זוית כמ"ש התוס' (ע"ב) ד"ה התם ע"ש. וצ"ל הטעם דחיפופי אינו מעכב כ"כ הדרך כמו הכא דיש בתים שלימים בכל צד. ועיקר הפי' דקרן זוית כמ"ש רש"י בלשון שני:
ברש"י ד"ה דעד י' כו' ובדבר מסוים כו' ליכא לאוקמא כו'. ולכאורה יש לפרש בזיז וכדומה שרחב ד' למעלה ולמטה גדיים בוקעין דאינו רה"י ובזה שייך החילוק דעד עשרה כו'. ודוחק לומר דהוא בכלל אויר ולא קרי לי' רש"י מסוים. ונראה מכאן דס"ל לרש"י כמ"ש תוס' בעירובין ר"פ כל גגות ד"ה במחיצות דהיכא דכל הכרמלית מתחיל למעלה מי' שפיר דין כרמלית יש לו. ע"ש שהביאו דבירושלמי לא משמע כן. ומ"ש רש"י ואי בדקאי בכרמלית כו' פי' די"ל דהא דפחות מד' הוי מקום פטור אינו רשות בפ"ע. אלא דכרמלית אינו בפחות מד' וממילא כיון דרה"ר לא מצי למיהוי ממילא הוי מקום פטור ולהכי בעומד בכרמלית הוי שפיר כרמלית וע"ז דחה כו' ויש פוס' דלא כרש"י בזה:
ועי' במ"ש הר"ן בשם אחרים דעמוד גבוה י' בכרמלית אף שאין בו ד' אמרי' דמצא מין את מינו והוי ג"כ כרמלית. ולכאורה אינו מובן מה שייך לומר מצא מא"מ דהא ע"ז אנו דנין אי הוי כרמלית. ובגמ' דעירובין שהביא שפיר אמרינן כן דהתם מיירי במקום שבין הלחיים העומד סמוך לכרמלית דאם נצרפו להכרמלית יהי' גם בו ד' שפיר אמרינן מצא מא"מ. משא"כ הכא בעמוד שהוא גבוה וא"י לצרפו להכרמלית איך נאמר מצא מא"מ דאם אינו כרמלית לא הוי מינו. ולהנ"ל יש להסביר דבריו דהא דפחות מד' הוי מקום פטור היינו שלא רצו חז"ל לתת שם כרמלית במקום שאינו רחב ד' וממילא הוי מקום פטור. והיינו דוקא כשעומד בר"ה שאינו לא ר"ה ולא רה"י ולא הוי רשות כלל שפיר לא רצו לתת שם חדש עליו. אבל כשעומד בכרמלית שכל המקום הוא כרמלית אלא דנאמר דזה המקום שאינו רחב יפקיעו משם כרמלית להיות מקום פטור זה ג"כ לא אמרינן וזהו פי' דבריו שכ' מצא מין את מינו:
*) בד"ה נעץ קנה סתמי' אין רחב ד' יש לפרש דרש"י בא לתרץ דהא י"ל דמיירי ברחב ד' דהוי רה"י מצד עצמו. והא דאמר דאם נח ע"ג חייב היינו דוקא כשנח בתוך האויר של הי' טפחים למעלה מהקנה ולעולם צ"ל הנחה בתוך העשרה של הרה"י. לכך מפרש רש"י דסתם קנה אין רחב ה' א"כ לא הוי למעלה רה"י מצד עצמו אלא מכח הרה"י שלמטה והוי הנחה למעלה מעשרה. עוד י"ל דק"ל לרש"י כיון דעיקר הרבותא דר"ח הוא דקמ"ל דרה"י עולה עד לרקיע א"כ הומ"ל ג"כ בקנה גבוה י' ורחב ד' העומד ברה"ר דהוי נמי רה"י לפיכך פי' דסתם קנה אין רחב ד' וקמ"ל ג"כ דא"צ הנחה ע"ג מקום ד':
בתוס' ד"ה לא נצרכה כו' לר"א כו'. אין להקשות לפמ"ש התוס' דגם לר"א בקרן זוית אינו רה"ר א"כ לעיל (ו) דדחיק לאשכוחי מילתא מרה"י לר"ה דרך מקום פטור אליבא דר"א אמאי לא אמר דרך קרן זוית. דז"א למ"ש תוס' שם ד"ה מידי דצידי ר"ה שכיח ומסתמא הי' כן במשכן א"כ י"ל דקרן זוית לא שכיח וי"ל דלא הוי כה"ג במשכן:
בד"ה אבל כו' אע"פ שאין בין עמוד לעמוד י"ו אמה. צ"ע למאן דס"ל בין עמודים לא הוי רה"ר אם הוא אפי' ברחב י"ו אמה. למ"ש תוס' בעירובין (ה:) דכו"ע מודו דכל שיש רה"ר רוחב י"ו אמה ורבים בוקעין דרך מבוי מפולשת לרה"ר אף שאין בהמבוי י"ו אמה הוי רה"ר אלא דפליגי הכא הואיל ולא ניחא תשמישתי' של בין העמודים. א"כ י"ל דאף ביש ביניהם י"ו אמה פליגי וס"ל לרי"ו דהוי נמי כרמלית:
*) בד"ה וטח אור"ת כו' ומה שדיבק בפני' חשיב כמונח עלי' יל"פ כוונתם דצ"ל הרחב של הכותל למעלה ד' על ד' ואז חשבינן מה שמונח על הצד כאילו הונח למעלה. מיהו יל"פ עוד בדבריהם דמה שמונח על הצד חשבינן כאילו הי' הצד תחת החפץ ממש והחפץ עלי'. ולפ"ז א"צ שיהי' למעלה רחב ד' אלא מן הצד צריך להיות ד' על ד'. ובזה ניחא יותר לשון התוס' בכותל שהוא רחב ד' דמשמע דסתם כותל הוא רחב ד' והיינו הצד:
*) בא"ד וריב"א פי' וכו' וקשה לר"י כו' עי' בחי' הרשב"א מ"ש בישוב קושיא זו וי"ל עוד דדוקא במונח על הכותל בפ"ע ורואה פני הקרקע הוי כמונח בארץ משא"כ כשאחזו בידו. ובס' עה"ד טוב כ' על דברי התוס' דלק"מ למ"ד אגד יד ל"ש אגד דלדידי' המוציא חפץ לרשות אחר אע"ג שאוחזו עדיין בידו חייב כיון שרואה פני הקרקע וא"כ אמאי תנן בסיפא שניהם פטורין. ודבריו תמוהים דאיך יתחייב בלא הנחה דדוקא כשמונח החפץ באיזו מקום אלא שלא הי' רוחב ד' במקום הנחתו לזה מועיל ראיית פה"ק אבל לא כשתולה באויר ולא הניחו עדיין מה יועיל ראיית פה"ק. ולשיטתו קשה ג"כ למאי דמסקינן לעיל דידו של אדם חשובה כד' דא"כ יתחייב כשהוציא החפץ בידו דהוי כמונח על ד'. וע"כ צ"ל דאע"ג דחשיב כד' מ"מ עדיין מחוסר הנחה כנ"ל:
ועי' במהרש"א שהוכיח מפי' רש"י דס"ל כהריב"א והביא יש מקשין על רש"י קושי' התוס' לעיל (ד:). ולמ"ש המפרשים לקמן ריש (ח.) לפי' א' ברש"י שם דס"ל דלר"ח דהנחה א"צ להיות ע"ג מקום ד' גם ברה"ר א"צ מקום ד' א"ש הכא דקאי ר"ח בשיטתו ולכך בלבינה אע"ג שאין בה רוחב ד' חייב. וא"כ לק"מ בסוגיא דלעיל דס"ל בהדיא דגם הנחה צריך להיות על מקום ד' ע"ש. אך לפי' ב' דרש"י לקמן [דברה"ר גם ר"ח בעי מקום ד' א"כ ע"כ ס"ל כהריב"א] קשה. וי"ל דגם לריב"א דוקא אם הי' נופל לארץ הי' חייב שייך לומר הטעם דהוי כמונח בארץ. אבל אם הוא ד"א מצומצם דדוקא בכותל חייב גם בכה"ג כדלקמן (צט:) ע"ש י"ל דגם לריב"א צריך שיהי' בו ד' על ד' וא"כ י"ל דבכה"ג איירי רש"י לעיל לפי' התוס':