שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק יציאות השבת · דף ו:
בגמ' ולחשוב נמי מדבר וכו'. וגם אי כרמלית הוא תקשי דליחשבי' בהדי כרמלית אלא דקושטא דמילתא קאמר דהוי רה"ר ומשני דאיכא שני מיני מדבר לכך לא חשבו לא ברישא ולא בסיפא. ועי' ברי"ף ורא"ש שלא הביאו כלל אי מדבר הוי רה"ר. משמע דלא מפרשי כשיטת הרמב"ם דבזה"ז הוי רה"ר אלא כפי' רש"י:
שם בגמ' כאן בזמן שישראל שרויין במדבר. וי"ל דאז היו כל המקומות שבמדבר רה"ר כמו הישוב למ"ד דלא בעי ששים רבוא בוקעין. אך בדברי התוס' נראה לכאורה דהוכיחו מכאן דבכל רה"ר צריך שיהיו ס' רבוא בוקעין והוא תימה דאדרבא א"כ אין בין מדבר לישוב כלום כיון דרה"ר דסרטיא ופלטיא נמי בעינן שיהי' ס"ר בוקעין ולמה לא חשיב נמי מדבר. ואפשר גם כוונת תוס' אינו אלא דצריך להיות ראוי ועומד שיהי' בוקעין בו לפעמים ס"ר וכל רה"ר דישוב כן הוא. אבל מדבר כשאין ישראל שרויין אינו עומד כלל לכך. אבל משמעות הפוסקים דצריך להיות ס' רבוא בוקעין ממש וצ"ע. ולעד"נ לומר איפכא בכוונת התוס' דבמדבר דוקא לא מהני הילוך רבים שיהי' רה"ר עד שיהי' ס"ר בוקעין. מדלא שני כאן בשכיחי בו רבים כו' ונקט לישנא כאן בזמן שישראל שרויין לומר דבמדבר שאינו ישוב רק במקרה נתאספו שם איזו ימים צריך ס' רבוא בוקעין אבל בישוב העשוי להילוך רבים א"צ שיהי' ס' רבוא בוקעין בו] דבאמת אין ראי' ממדבר לישוב ואיך הוכיחו מכאן לרה"ר דישוב לכן נראה כדכתיבנא:
*) שם בגמ' אמר מר אם הוציא והכניס כו' פשיטא. לכאורה י"ל דאינו פשיטא ולפרש דהא דקתני אם הוציא והכניס היינו שעשה שניהם ומ"מ אינו חייב אלא חטאת אחת וקמ"ל כהאי תנא דס"ל דאין חייבים אתולדה במקום אב. וצ"ל דאם זאת הוא עיקר הרבותא הו"ל למיתני בהדיא אינו חייב אלא חטאת א' דהא דקתני חייב חטאת יש לפרש ב' חטאות .ג"כ והיינו שיש במעשה זה חיוב חטאת:
ברש"י ד"ה קמ"ל גמורה כו' כגון חריץ וכן גדר כו' קצת קשה כיון דע"כ לאו דוקא חריץ דהא ג' מחיצות סגי גם לרבנן א"כ איך מצינן לדייק דלא כר"י. וצ"ל מכח היתור [מדייק הכי. אכן הב"ח באו"ח (סי' שמ"ה) הוכיח מפי' רש"י דהכא דס"ל כדעת הרמב"ם דשלש מחיצות אינו רה"י אלא ככרמלית ע"ש אבל מדברי רש"י בעירובין (י"א:) לא משמע כן. ועי' בהה"מ (פי"ו מה"ש ה' ט') דהרמב"ם הי' לו גירסא אחרת בעירובין שם]:
בתוס' ד"ה הא קמ"ל כו' דלא פליג אמתני' כו'. עיין במהרש"א שהקשה אמאי לא כתבו התוס' להוכיח מכח דנקט איסי מנינא ובאמת הרמב"ן והרשב"א כתבו כן. ולדעתי צ"ע מאי ראי' איכא מדקתני מנינא וכי משום דבחד מינייהו פטור להכי ימנע מלחשוב ולהודיע כל האבות לומר דחייב על כל א' וא' מהנשארים. ודוחק לפרש דס"ל להרמ"בן דגם איסי עצמו הי' מסופק איזה היא המלאכה דפטור עלי' וממילא ליכא חיוב חטאת על כולן אלא על הוצאה [כיון שא"י במה חטא ועל איזו מלאכה מביא החטאת כדאי' בכריתות (י"ט.) ע"ש] דהא ודאי לא מסתבר כלל וצ"ע. ובמהרש"א תי' דדוקא אי נפרש אינו חייב אלא אחת קשה מנינא ל"ל משא"כ אי מפרשין א"ח על אחת מהם לא קשה על המנין. ומשמע מדבריו דלא מפרש איסי בפרט כל המלאכות. ול"נ דע"כ פי' איסי כולהו דאל"כ אפי' אם נפרש אינו חייב אלא אחת לק"מ מנינא ל"ל דנ"מ אם עשה כל א' בפ"ע לידע כמה אבות הן. לכך צ"ל דגם איסי פרטינהו לכולהו. והנלע"ד כתבתי:
בא"ד וא"ש הא דבריש פרק כלל גדול כו'. לכאורה קשה להבין ראי' זו לפמ"ש התוס' מקודם דלא פליג איסי אמנינא דמתני' וכו' א"כ משמע דזה הי' פשוט להם דמתני' דתנא מנינא וודאי ס"ל דיש חיוב חטאת בכולם. ועיקר ספק שלהם הי' אי איסי פליג ע"ז א"כ קשה דאפי' אי נימא דאיסי פליג א"ש מה דלא אמרינן התם דידע בדאיסי כיון דאותו תנא דאמר מ' חסר אחת לא ס"ל כדאיסי. וצ"ל דהמשך דבריהם כך הוא דוודאי מ"ש התוס' דאיסי לא פליג אמתני' דכ"ג דקתני מנינא אינו ראי' מוכרחת דאפשר לפרש דמנינא אתי לומר דחייב על כל אחת ואחת והיינו ל"ח ולא ממש על כל הל"ט. ובזה הי' עיקר הספק שלהם אך דלא נראה להו לפרש כך וע"ז כתבו דא"ש דאי נימא כנ"ל הו"ל למימר דידע בדאיסי וע"כ צריכין לפרש כל אחת ואחת ממש וא"כ גם בדאיסי ודאי יש לפרש כן דמסתמא לא פליג כו'. ונמצא לפ"ז דהכל ראי' אחת היא כנ"ל:
בא"ד ולא מצי למימר דידע לה בדאיסי. צריכין לפרש (כמ"ש לעיל] דהתנא וודאי ידע באיזו מלאכה פטור לאיסי אבל איסי לא בעי לפרש שלא להקל במלאכה זו וכיון דהם ידעו אותה מלאכה שפטור עלי' שפיר י"ל שהי' נודע לו עיקר שבת באותה מלאכה:
*) בד"ה ואמר ר"י כו' אלא מדברי איסי נמי יל"ד כן. ויש לתמוה דהא עיקר הדיוק מהמשנה הוא דמאחר דמני להו ואזיל ל"ל לומר מ' חסר אחת אבל איסי דלא ראינו שמנאם בפ"ע שוב אין לדייק. וע"כ צ"ל כמ"ש לעיל דאיסי ג"כ פרט ומנה בפירוש לכלהו:
א ) בא"ד כדדייק לקמן בכלל גדול. לשון זה תמוה דהא לקמן אינו מדייק מאיסי רק מהמשנה כמו הכא וא"כ מה ניחא להו יותר לקמן בכלל גדול מבכאן. ונראה דהתוס' לא גרסי בכאן הוכחת ר"י מהמשנה אלא בקיצור והאמר ר"י שאם עשאן כולן בהעלם אחת חייב על כאו"א ולכן שפיר כתבו כיון דעיקר ראיית ר"י בפ' כלל גדול מדקתני מ' חסר אחת כמו כן יש לדייק מאיסי. וכ"מ בתוס' ישנים כאן שהקשו מאי קמ"ל ר"י מתני' הוא והו"ל להקשות הכי אגופא דמתני' מאי קמ"ל הא כבר תנינא חדא זימנא. וע"כ צ"ל שלא הי' בגירסתם כאן אלא דברי ר"י משו"ה לא הקשו אלא אדר"י: