שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק חבית · דף קמז.
בגמ' והוא דקפיד עלי'. צ"ע כיון דחייב חטאת היכא דקפיד הוי לן למיסר מדרבנן אפי' בלא קפיד. ומעובדא דמייתי הגמ' בתר הכי משמע דאפי' לכתחילה שרי. מיהו אפשר דעובדא דהתם הוי בעתיקי ובהא מחלקינן בין קפיד לענין לכתחילה, אכן ברש"י לא משמע כן, וגם לשון הגמ' בעתיקי לית לן בה משמע דאפי' לכתחילה נמי אפי' קפיד א"כ ע"כ ההיא עובדא הוי בחדתא:
שם בגמ' אנן לא קפדינן מידי. והא דנפצוה י"ל לכבוד שבת שאני ומ"מ כיון דבחול לא קפדי מותר:
והא דאביי הוי קא מחסם משום שהי' מסופק שמא קפיד ר"י ואסור לנפץ. ושמא לא קפיד ואין ד"א למיתי לי' בלא נפוץ:
שם בגמ' היוצא בטלית מקופלת מונחת ע"כ חייב. פי' רש"י שמגבי' שולי הבגד. וא"י מנ"ל דפשטא דסוגיא משמע דאינו מלבישו כלל אלא מקפל הבגד ומניחו על כתיפו מדאמרינן שכן דרך מוכרי כסות לעשות ולמה יגביהו מוכרי כסות השוליים, ותו דלרש"י הוי הברייתא דקתני בתר הכי במעות הצרורות בסדינו ובסודרין שעל כתיפן] זו ואצ"ל זו. וגם גוף הסברא תמוה לחייב חטאת בזה דאפי' בלי הקיפול ממילא הוא נושא דרך מלבוש וע"י הקיפול יתחייב. בשלמא מעות בסדינו כיון דהוא דבר בפ"ע והוי משאוי אלא שנושאו תוך מלבושו בזה לא נפטר. אבל ברישא דברייתא מיירי שמקפלו ומניחו שלא כדרך מלבוש ולהכי הוי לא זו אף זו כנ"ל. שוב מצאתי בפי' הר"ח שגם הוא פי' כן. ומיהו לדינא לכאורה למסקנא דלקמן בעובדא דרבי נראה דגם בזה חייב. ולעיקר פירושן גם מהך עובדא משמע דקיפול דהכא כפשטי'. ורש"י דוחק עצמו לקמן לחלק בינייהו. אבל גם לדינא נלע"ד דאינו מוכרח לחייב בזה די"ל דר"מ מחייב ומשמע דחכמים פליגי עלי' אלא דאי ר"מ מחייב בזה אית לן למיסר עכ"פ לכתחילה. [ וכעין הא דלעיל (קל"ח.) מי איכא מידי דמר מחייב חטאת ומר שרי לכתחילה] ולהכי שלשל רבי טליתו אבל חיוב אין לנו אכן בטוש"ע (סי' ש"א סעי' כ"ט) מבואר כפי' רש"י ובכה"ג נמי חייב חטאת ע"ש]:
שם בגמ' הרוחץ דיעבד כו' צ"ע דיוק הגמ' מלשון הרוחץ כיון דעיקר הדין נשנה לענין הסיפוג שאחר הרחיצה שפיר שייך למיתני הרוחץ אפי' אי רחיצה שרי לכתחילה, וצ"ל כיון דידע הגמ' דאיכא מיהת סברא לאסור א"כ אי שרי לכתחילה היה לתנא למיתני רוחצין ומסתפגין באלונטית אבל לא יביאם בידו כיון דאיכא רבותא בזה: