אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק חבית › דף קמו:

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק חבית · דף קמו:

דף קמו.

בגמ' א"ר יהודה אמר שמואל לא שנו אלא במקום העשוי לשמר כו' למטה מן השמרים כו' פירש"י שכל כובד היין נשען שם ודוחק, ותו קשה לפי' זה הראי' מבית סתום, ולולי דברי רש"י הי' נראה לפרש דכל שהיא למטה מן השמרים עומד להיות סתום לעולם. אבל במקום היין כיון דשמא יצטרך עוד לנקוב להכי אפי' סתמו לא נתבטל שם נקב ממנו וכדמייתי ראי' מבית סתום כנ"ל:

שם בגמ' תניא דמסייע לך בית סתום יש לו ד"א. מלשון רש"י נראה דגם אי סתם שותף אחד ביתו אם פירץ פצימיו מפסיד הד"א. וקשה דכיון דכבר זכה בד"א בחצר אפי' יפרוץ פצימיו ג"כ אין לו להפסיד הד"א. וצ"ל הטעם משום דמחל לו ע"י שפרץ פצימיו וא"י מנ"ל הא דיותר הי' נראה לפרש דמיירי בדקנו חצר ובתים בשותפות או כשזכו מן ההפקר חצר ובתים לפי' הר"י הלוי שהביאו בטוש"ע חו"מ (סי' קע"ב) אבל בקנו אין להם ד"א ע"ש], ויש פתח א' סתום דכיון דעומד ליפתח יש לו ד"א ובפרץ פצימיו אין לו ולעולם ע"י סתימה לא הוי מחילה. וחפשתי וראיתי מחלוקת הראשונים בזה בשטמ"ק פ"ק דב"ב שם. ולפירש"י קשה ראיית הגמ' הכא דודאי בסתימה גרידא בלי פריצת פצימין במה יהי' ניכר שמחל, וגם אי אינו עומד לפתוח מ"מ כיון שהי' צריך לו לסתום למה יפסיד חלקו, אבל לפי' הב' א"ש. ולרש"י צ"ל דעיקר הראי' מסיפא דמת בבית סתום אינו מטמא לפרש"י כיון דעומד לפתוח אינו כקבר. מיהו לפי' התוס' דמטעם שבודאי ע"י זה הפתח יוציאו את המת קשה איפכא דמסיפא אין ראי' דגם אי אינו עומד לפתוח מ"מ כיון שאין פתח אחר ויהיו מוכרחין להוציאו ודאי עומד טפי להוציאו מפתח זה. ולעולם אמינא דכל סתימה אינה עומד לפתוח. ולכך י"ל דתוס' פי' כשאר מפרשים הנ"ל והראי' מרישא דסתום יש לו ד' אמות כנ"ל:

שם במשנה מי שנשרו כליו בדרך במים מהלך בהן כו' ופי' רש"י שנפלו למים בשבת, יש לעיין מנ"ל הא לפרש הכי דהא י"ל הפי' שהוא בעצמו נפל למים עם הבגדים שעליו, אבל לכתחילה ללבשן אחר שנפלו למים אסור ודוקא כה"ג שהלך בהן כבר א"צ לפושטן. וכ"מ דיוק הלשון מהלך בהן [וכן פי' המאירי. אולם מסיים ויראה לי דאפי' נשרו לו כליו לבד שהוא לובשם בתחלה ומהלך בהן. אכן בתוס' יו"ט משמע דבכה"ג אסור משום שמא יסחוט כדקתני לקמן באלונטית, ולפ"ז לדינא דלא קיי"ל לקמן כהך מתני' דאלונטית הכא נמי שרי]:

בתוס' ד"ה פרץ כו' די"ל שלא חילקו חכמים במת. פי' דבריהם הי' נראה דחכמים אמרו דמת מטמא ד' אמות סביביו וחצר הקבר אינו מטמא הואיל וניכר במחיצות. אבל מת המונח בבית באקראי אע"ג דאיכא מחיצות לא מהני דלא חילקו במת כיון דלפעמים ליכא מחיצות ודוקא בין מת לחצר הקבר חילקו כנ"ל. ולפ"ז עדיין לא א"ש לשון רש"י, אך פי' הגמ' מיושב די"ל פי' דמטמא כל סביביו היינו כל מה שהוא תוך ד' אמות מהמת לא מהני המחיצה, אך רש"י פי' להדיא דמטמא כל סביבות הבית ד' אמות, וגם בל"ז לא א"ש דא"כ דאינו מטמא אלא ד"א סביב המת] מה מהני פתח שלא יטמא, אלא ודאי כדפירש"י דגם קבר מטמא סביביו כמו מת ובסתום אינו קבר וא"כ אין לפרש כנ"ל. ולכך נדחק המהרש"א לחלק בין חצר הקבר ע"ש:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה