שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק חבית · דף קמה:
בגמ' א"ל ר"א לר"א והא תנא דבי מנשיא אין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה, לכאורה קשה דהא ע"כ לאו כללא כייל דהא באיסורין ע"א נאמן ובכ"מ שע"א נאמן ע"כ גם עד מפי עד נאמן, אך ז"א דכבר כתבו המפרשים דהטעם דנאמן ע"א באיסורין הוא משום דא"צ עדות כלל א"כ לא מיירי הכא כלל היכא דא"צ עדות דפשיטא דמהני נמי עד מפי עד, ועל כרחך דמיירי היכא דצריך עדות כמו בעדות אשה דצריך עדות כיון דאין דבר שבערוה פחות משנים אלא שהקילו חכמים להאמין עד מפי עד משום עגונא ור"א ס"ל דבעדות בכור ג"כ צריך עדות ולפיכך מקשה מדתני דבי מנשיא:
שם בגמרא א כי אתא ר' אושעי' כו' זיתים וענבים שריסקן כו' ור"א ור"ש מתירין אר"י גברא יתירא אתא לאשמעינן קשה דהא י"ל דטובא אשמעי' דהא מרוסקיו הוי הטעם דאסרי רבנן משום גזירה אטו אינן מרוסקין. וא"כ י"ל דאע"ג דר"א פליג ולא גזר היינו דוקא בשאר פירות דהוי דרבנן למ"ד לעיל דמן התורה אינו חייב אלא על דריסת זיתים וענבים. אבל זיתים וענבים דהוי דאורייתא י"ל דאף ר"א מודה דגזרינן ולפיכך אשמעינן דמתיר אף בכה"ג ואפשר לדחוק ולומר דכן הוא כוונת הגמ' בהא דאמר אביי התם הוא דמעיקרא אוכלא ולבסוף כו' אבל הכא כו' דהטעם דבזיתים וענבים אסור מדאו' הוא משום דעומד למשקה ולפיכך יש לגזור יותר:
שם במשנה חוץ מן המליח הישן כו' שהדחתן זו הוא גמר מלאכתן. לכאורה יש לפרש דהגמר הוא מפני שנתרכך ע"י המליחה וניתוסף אצלו ההדחה וע"י זה נתבשל לגמרי. אבל קשה מה ענין הצירוף זה לזה כיון דהריכוך בא ע"י המליחה והבישול בא ע"י ההדחה ובכל חד וחד לחודי' לא נתבשל. לכן נראה לפרש דאסור משום דהוי כעין מכה בפטיש **ומ"ש רש"י והוי בישול וכן לעיל (ל"ט.) פי' רש"י ש"מ זהו בישולו וחייב. אין כוונתו לחייב משום מבשל אלא כיון דנתבשל חייב משום מכה בפטיש. וכ"מ בלבוש באו"ח (סי' שי"ח) וכ"כ הפרמ"ג ביו"ד (סי' ס"ח) במשבצות לתרץ מ"ש הק"ע בירושלמי לעיל (פ"ג ה' ה') ע"ש. אך לפמ"ש המאירי לעיל (ק"ד:) דליכא משום מב"פ אלא היכא דכבר נגמר המלאכה אבל לא במה שעושה להשלים המלאכה ע"ש. ליכא למימר הכי כיון דבלאו הדחה לא נגמר הבישול גם קשה לפי' הלבוש הנ"ל בהא דלעיל פ' כירה דמייתי ראי' מהכא לחייב בנותן ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל כיון דבכה"ג דעושה כל המלאכה ביחד ליכא משום מכה בפטיש, וכן יש לתמוה מהתם ע"ד המנ"ח במלאכת אופה שהסכים לפי' הלבוש הנ"ל לפמ"ש שם דהיכא דלא נגמר הדבר מיד אלא דנגמר אח"כ מאליו ליכא משום מב"פ א"כ שם בנותן ביצה בצד המיחם ונתגלגל ממילא אין לחייב משום מב"פ וצ"ע:** דכיון דנמלחו הרבה א"א לאוכלם אלא ע"י הדחה וכמו שעושין היום בדגים מלוחים שמדיחין אותם. וגם בכל בישול אם היו צריכין איזה דבר אחר הבישול היו חייבין על הגמר משום מכה בפטיש. וכן משמע מפירש"י ד"ה וקולייס כו' שאוכלין אותו מחמת מלחו ע"י הדחה בחמין דלפי' הא' הנ"ל הי' צ"ל וע"י הדחה:
שם בגמ' א"ל ר"ח ב"א לר"א מפני מה כו' א"ל כו' איתער ר' יוחנן א"ל דרדקי לא כך אמרתי לכם כו' אם ברור לך כו' צ"ע אמאי קרא להשואל ג"כ דרדקי הלא הוא הי' צריך לשאול: