אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק חבית › דף קמה.

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק חבית · דף קמה.

דף קמד:

בגמ' אר"פ דכו"ע כו' לאו כאוכל דמי כו' דתניא המפצע בזיתים כו' הוכשר, לכאורה יש להוכיח ג"כ מהאי ברייתא דמשקה הבא לאוכל לאו כאוכל, דהמפצע בזיתים ג"כ הוי בא לאוכל דמה לי שבא לאוכל אחר או לאותו אוכל שהמשקה יצא ממנו, דכאן משמע מפירש"י דרוצה לאכול את הזיתים, אך למאי דמסקינן דבלצחצחו פליגי י"ל דדוקא היכא שהולך לאוכל ונתערב עמו הוי כאוכל, אבל כאן דלא הוי אלא לצחצחו לא הוי כאוכל:

שם בגמ' כבשים שסחטן כו' ושלקות כו', הא דמפליג בין כבשים לשלקות אע"ג דבעלמא קיי"ל דכבוש כמבושל, י"ל דלא לגמרי הוי כמבושל אלא לענין בליעה הוי כמבושל אבל לענין זה שיהי' נחשב אוכל זה אינו אלא בבישול ולא בכבוש, וכן מצינו בכמה דברים דלא הוי כמבושל ממש [כמ"ש הפרמ"ג ביו"ד (סי' ק"ה) לענין דם שבשלו דכבוש אינו כמבושל, ועי' באו"ח סי' תע"ג) גבי מרור כבוש במג"א ובח"י, גם (בסי' תקכ"ז) גבי ע"ת בב"י ובמג"א, גם (בסי' תרמ"ח) גבי אתרוג כבוש בב"ח ובט"ז ובט"ז ובמג"א]:

בתוס' ד"ה כבשים כו' ולפי' הקונטרס כו' קשה לרב' אמאי גזרו כו' ליכא איסור דאורייתא, נראה דלתוס', א"ש הך דלעיל גם אליבא דרב דס"ל דעל דריסת פירות אין חייבין אלא על דריסת זיתים וענבים אבל בבגד וכדומה שפיר יש סחיטה גם לרב וכן פי' הרא"ש, מיהו לפ"ז גם לרש"י [דמפרש הטעם משום דהמשקה אתי מעלמא], י"ל דדוקא בפירות מחלק בין המשקה מעצמו בין שבא ממקום אחר אבל בבגד מודה רב דאע"ג דאתי מעלמא יש סחיטה ויש ליישב, גם י"ל דשם האיסור משום כיבוס דבאם יסחוט יכבס וחייב משום מלבן ואע"ג דאין מתכוין לכך י"ל דהוי פסיק רישא, [וכ"מ ברמב"ם (פכ"ב מה"ש ה' ט"ו) דהתם משום מכבס הוא, אכן התוס' לשיטתם לעיל (קי"א:) דבפ' תולין מיירי בשמן וליכא בשאר משקין משום כיבוס לבד במים ע"ש. אבל לפי' רש"י במסוכריא דנזייתא משמע דלא ס"ל הכי כמ"ש התוס' בכתובות (ו'. ד"ה האי) ע"ש שפיר י"ל כנ"ל]:

בד"ה ור"י כו' פי' ר"ח ומה שדקדק כו' אין זה דיוק כו', נראה שהבינו התוס' דהר"ח מכח המשמעות פי' כן ואין לשון הר"ח מורה ע"ז, ונראה לפע"ד דטעם הר"ח הוא דאידי ואידי חד טעמא הוא דכיון דמה"ת א"ח אלא על דריסת זיתים וענבים בלבד והטעם משום דעומדין להכי שוב בלתוך האוכל דלאו אורחא בהכי דין זיתים וענבים כשאר פירות אבל לר"י דחייב גם בדריסת שאר פירות ממילא גם לתוך האוכל חייב כנ"ל. ונראה עוד דס"ל לר"ח דהא דמשקה הבא לתוך אוכל אוכל הוא והיינו דאינו בכלל משקה, זה אינו אלא לרב דד"ת אינו חייב אלא על דריסת זיתים וענבים דיין ושמן היוצאין מהן נקראין משקה אבל למ"ד דבדריסת שאר פירות נמי חייב וודאי סחיטת שאר פירות אינו משקה אלא הנך דחשיב להו במכשירין (פ"ו מ"ד) יין שמן וחלב וכו', [וכ"מ בתרומות (פ' י"א מ"ב) דמי פירות לא הוי משקה ע"ש וכיון דחייב גם בשאר פירות שאינן משקה א"כ מה בכך דאוכל הוא, ודוקא רב דס"ל דהחיוב אינו אלא על היין ושמן שהן משקה לכך במשקה הבא לתוך אוכל פטור דהוי כשאר פירות דלאו משקה היא ופטור, אבל לר"י דס"ל דחייב נמי על שאר פירות ושייך דריכה גם במה שאינו משקה א"כ מה בכך דאוכל הוא כנ"ל:

ועי' ברי"ף מ"ש ומסתברא דהלכתא כוותי' דשמואל דקאי ר"י כוותי' לענין איסור, ואין דבריו מובנים היכי מוכח מכאן דקאי ר"י כוותי' דשמואל כיון דרב ושמואל תרוייהו ס"ל דדוקא זיתים וענבים הוי מה"ת ושאר פירות דרבנן. ולפיכך לא גזר רב שלקות אטו כבשין כיון דהוי דרבנן ושמואל ע"כ צ"ל דגזר אע"ג דהוי דרבנן, א"כ אין ראי' מר"י דכיון דהוא ס"ל דחייב חטאת אף בשאר פירות אע"ג דלאו אורחייהו בהכי שפיר מחייב גם בשלקות, ורב נמי אי הוי ס"ל דחייב בשאר פירות הי' אוסר בשלקות ג"כ א"כ אין ראי' דר"י ס"ל כשמואל. ולפ"ז קשה מה דפסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש כשמואל דאמאי לא קיי"ל כרב דהא הלכתא כרב באיסורי לגבי שמואל:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה