שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק חבית · דף קמד:
בגמ' סוחטין בפגעין ופרישין כו' פי' רש"י להוציא מימי' לשתות. והיינו לס"ד דגמ' דהא לקמן פי' רש"י דדוקא למתק הפרי ולא לצורך המשקה דאם סוחט למימיהם אחשבינהו, מיהו הרמב"ן ושאר פוס' ס"ל דדוקא בריחונים דאיכא מיעוט אינשי דסחטי למשקין מהני טעמא דאחשבינהו לאסור אבל בפגעין ופרישין לעולם מותר ע"ש. ולדידהו צ"ל דתרדין הוי כמו רימונים. מיהו קצת קשה לשון מודים חכמים לר"י בשאר פירות הא עדיפא מדר"י דלר"י דוקא בנסחט מאליהם שרי וחכמים ס"ל דלכתחילה נמי שרי. וגם אי הוי ס"ל בס"ד דגמ' דמותר דקאמר ר"י קאי גם אלכתחילה מ"מ דוקא לאוכלין התיר ולא למשקין. וי"ל דפי' הגמ' עכשיו מ"ש ר"י אם לאוכלין היינו במיוחדין לאכילה דהיינו שאר פירות מותר אף לסוחטן למימיהן ואם למשקים היינו זיתים וענבים שעומדין למשקה. מיהו הא דאמרינן דילמא ר"י היא קשה דלר"י גם ברימונים מותר דהא פליג לעיל בברייתא בתותים ורימונים והיכי קתני הכא אבל לא ברימונים. ולמסקנא דמיירי לכתחילה ניחא דכו"ע מודו דלכתחילה אסור ברימונים והא דאמרי' ש"מ רבנן היא היינו דאתי נמי אפי' כרבנן וכ"ש לר"י], אבל לס"ד דמיירי בדיעבד ע"כ לא מצי אתי כר"י דמתיר לעיל ברמונים וצ"ע:
שם בגמ' וכ"ת הלכה כי האי תנא דסבר לה כמנשיא כו' קשה כיון דליכא מאן דפליג עלי' דהאי תנא מאי קאמר ר"נ הלכה, והכי מקשינן בגמ' בכמה דוכתי הלכה מכלל דפליגי:
שם בגמ' דתנן המקיים קוצים כו' ותמוה כמ"ש בתוס' דהא רבנן פליגי עלי' דר"א, וי"ל, דדוקא בדיעבד ס"ל לחכמים דאין להפסידו משום דאיכא מיעוט המקיימין אבל הכא לכתחילה מודו דאסור לסחוט מטעם הנ"ל, ובזה מיושב מ"ש המג"א (סי' ש"כ ס"ק א') ע"ד הב"י שם]:
שם בגמ' מאן תנא כו' אמר אביי ר' יעקב היא דתניא כו', יש לתמוה דשביק מתני' דטהרות (פ"ט מ"ג) דפליגי בהדיא ר"א וחכמים וקיי"ל שם כחכמים דמוחל גם בלי תערובת שמן משקה היא, אך ר"ש ס"ל התם אליבא דחכמים דדוקא בשיש בו צחצוחי שמן כדס"ל הכא ובמכשירין (פ"ו מ"ה) פליגי בהא ר"מ ור"ש ע"ש, וא"כ הו"ל להביא מתניתין ולאוקמא כחכמים וכר"מ ולא כר"י יחידאי דברייתא:
שם בגמ' אלמא קסבר כו', נראה דדוקא על ר"ח מקשה רמב"ח מחלב אחלב, דעל ר"י א"ש לק"מ די"ל דס"ל כרבא בכריתות שהביאו התוס' לעיל ד"ה לא דחלב מעיין הוא, ] אכן בלשון רש"י משמע דקאי אהא דסוחט], ובלאו הכי יל"ד הא דאר"ח דחולב כו' די"ל דוקא לסחוט אשכול מותר כיון דהענבים גופא ראוין לאכילה ממילא מה שזב מהם לקדירה הוי נמי אוכל כיון דראוי לאכול עמו ביחד והוי אוכל אחד, אבל בחולב עז לא הוי עלי' שם אוכל כיון דאסור לאכלם ביחד משום בשר בחלב דכחל נמי בעי קריעה להוציא חלב הכנוס בתוכו:
בתוס' ד"ה אמר אביי קשה לי כו', ולולי דבריהם ז"ל הי' נראה דלטעם צחצוחי שמן אין לפסול את המקוה עד שיהי' כ"כ שמן שיהי' שינוי מראה מכח השמן בלבד, כיון דס"ל עכשיו דשינוי מראה שלא ע"י משקה אינו פוסל והכא משמע דכל שנשתנה ע"י כל המוחל המקוה פסולה ולהכי ע"כ אתיא כר' יעקב, וכ"מ במתניתין דמכשירין (פ"ו מ"ה) דלר"ש התם אין כל התערובת מכשיר אלא השמן שבו וה"ה לפסול המקוה כנ"ל: