שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק חבית · דף קמג:
במשנה חבית שנשברה מצילין כו'. לא נתבאר כאן מ"ט אסרו להציל יותר ממזון ג' סעודות. ואפ"ל כמו שאסרו בדליקה משום דחיישינן שמא מתוך טרדתו יבוא לכבות הכא נמי י"ל דחיישינן דילמא אתי לתקן את החבית. ויתחייב משום מכה בפטיש או משום בונה לדעת התוס' לעיל (ע"ד:) דבכה"ג יש בנין בכלים ע"ש), ובזה מיושב מאי דמקשינן בגמ' לעיל (קי"ז.) אלא הא דתניא נשברה לו חבית בראש גגו מביא כלי כו' דאמאי לא הקשו ממתני' דהכא כמ"ש התוס' שם. ולפי הנ"ל ניחא דהכא משמע דעומד על הארץ ועכשיו נשברה ויכול עדיין לתקן גזרינן שפיר כנ"ל. אבל לעיל בנשברה לו חבית בראש גגו דמשמע שאינו יכול להציל החבית עוד אלא המשקה שבתוכו ולפיכך מקשה מאי גזירה איכא ע"ש: