שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק ואלו קשרים · דף קיג:
בגמ' ודבר דבר שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול פרש"י כגון מקח וממכר וחשבונות. והקשו בתוס' דכבר נלמד מדכתיב ממצוא חפצך. וי"ל דממצוא חפצך ס"ד אמינא דוקא במעשה כגון שמטייל בשדהו לראות מה היא צריכה כדאי' בעירובין (ל"ח:) דאסור ע"ש]. אבל בדיבור מותר קמ"ל. ולפ"ז הא דהרהור מותר היא אפי' במקח וממכר. ולפ"ז קצת קשה ממעשה דאותו חסיד דלקמן (ק"נ) שחישב לגדור שדהו ולא גדרו כל ימיו ע"ש. והתם משמע דעביד איסורא בהאי מחשבה. ואולי הוציא גם בפיו [אכן בט"ז (סי' ש"ז ס"ק י"ד) מפרש דהחסיד החמיר לפנים משוה"ד להיות מחשבה כמעשה ע"ש], ובתוס' פי' לאסור דיבורי בטילה. וקשה כיון דבחול נמי אסור לשוח דברים בטלים [כדאי' ביומא (י"ט:) דעובר בלאו]. לא שייך הלשון שלא יהא דיבורך בשבת כדבורך בחול. וצ"ל דבשבת צריכין לדקדק אפי' בדיבור הצריך שלא יאריך בדיבורו. כדמצינו באיסור אל תרבה שיחה עם האשה (בעירובין נ"ג:) בעובדא דברוריא ור"י הגלילי, [וכן משמע בפסקי תוס' כאן], ולפי' התוס' הא דהרהור מותר הוא ג"כ כה"ג א"כ י"ל דהרהור של מקח וממכר נמי אסור כפשטא דעובדא דההיא חסיד דלקמן [ואפשר דבהא פליגי רבנן וריב"ק לקמן (ה"נ.) ולמאי דקייל התם כריב"ק הרהור בעסקיו נמי שרי וכמ"ש בטוש"ע (סי' ש"ו סעי' ח') אך משום עונג שבת יש לו למנוע ע"ש]:
שם בגמ' אלא כדבעי מיני' רבי מר"י בר"י כו', וקשה כיון דשני לי' דאפי' בחול אסור א"כ מה הא דאמרינן שלא יהי' הילוכך בשבת כמו בחול, וגם לפמ"ש המהרש"א דבחול ליכא איסורא אלא משום סכנה, עדיין קשה דכיון דעכ"פ בחול נמי אינו רשאי משום סכנה איזו שינוי איכא בהילוכו בשבת מהילוכו בחול] ונראה דודאי רבי מודה דפסיעה גסה בחול נמי אסור ולא נתכוין בשאלתו על פסיעה גסה כזו דאסור אפי' בחול אלא אפי' פסיעה בינונית רצה לאסור בשבת דצריכין לשנות שיהי' פסיעות קטנות ביותר וכ"מ בפרמ"ג (ה"ש סי' ש"א) דבשבת אפי' פסיעות פחות מאמה אסור, אכן במחה"ש שם משמע דפסיעה גסה דשבת ודחול חד שיעורא הוא], וכן נראה לפרש הא דאי' בברכות (ו:) דהיוצא מבהכנ"ס אל יפסיע פסיעה גסה ואמרינן עלה אבל למיעל מצוה למירהט אפי' בשבת ע"ש, נראה ג"כ דאין הכוונה פסיעה גסה כזו דאית בי' איסורא בחול, דא"כ מה קאמר היוצא מבהכנ"ס בלא"ה נמי אסור אלא פסיעה בינונית:
שם בגמ' בעא מיני' כו' מהו לאכול אדמה בשבת, פי' רש"י לרפואה, ולישנא לא משמע הכי, וגם קשה לפירושו מה שהשיב לו ר"י בר"י וכי בחול מי הותרה דכיון דלרפואה עושה כמה דברי רפואה איכא דקשין להאי ומעלין להאי. והי' נראה לפרש דלא מיירי שאוכל לרפואה אלא אפי' לאכול שלא לרפואה רצה רבי לאסור משום גזירה דשמא ישחק העפר ויכתשנו:
שם בגמ' א"ר אמי האוכל מעפרה של בבל כו' כיון דמלקה גזרו בי' רבנן, צ"ע דא"כ משמע דעפר א"י אינו מלקה אלא של בבל והרי רבי ור"י בר"י בא"י הוי קיימי ואפי' הכי השיב לו ר"י דאסור משום דמלקה:
שם בגמ' וכה תדבקון וגו' וכי דרכו של בועז לדבק עם הנשים, נראה הפי' כמו לדבק בין הנשים פי' שיסדר התדבקות נערה זו עם זו, וע"ז השיב דרות שאני: