שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק המצניע · דף צו.
בגמ' הא ברברבי הא בזוטרי, בתוס' הקשו על פי' רש"י ולכן פי' דברברבי בעי כמוציא רימון ובזוטרי ברובו ונדחקו לפרש דעד שיפחת רובו לא קאי אמוציא רימון דסמיך לי' אלא אמוציא זית. וא"י למה לא פי' להיפוך דברברבי בעי שיפחת רובו ובזוטרי דרוב היא פחות ממוציא רימון בעי שתפחת כמוציא רמון, ולפי' זה הא דקאמר רבא עד שיפחת רובו שפיר קאי אמוציא רימון:
בתוס' ד"ה ולענין כו' ומקשינן דתנן בפ"י דמסכת כלים כו' ואומר ר"י כו' בין מצידיהן כו' הא דלא תי' גם הך דמצידהן דמיירי כשנפחת ברובו (כמו שהקשה במהרש"א], י"ל משום דרש"י פי' דרוב היינו פתח לא ה"ל לתנא לאפלוגי בין מפתחיהן או מצידיהן להכי פי' דמיירי בפחות מרוב אלא שנעשה לשם פתח:
בא"ד והא דבעי רבא בב"ק שם אגף חצי'. כו', א"י להבין כוונתם בזה דמה ענין זה לפי' ר"ת דשפיר יכולין לפרש כפשוטו וכפרש"י התם דבנסתם קצת שלא נשאר שיעור מוציא זית בעומד לזיתים ומכניס משקה שעומד למשקין בעי רבא, ור"ת לא חידש לן אלא דבנפחת רובו לא מהני סתימה אבל בנפחת מיעוטו שפיר י"ל דבפחות ממוציא זית מהני וגם בתוס' בב"ק שם הביאו שיטת ר"ת ולא הוסיפו דברים אלו שבכאן. וצ"ל דמילתא באפי נפשי' היא דס"ל לר"ת מסברא דהיכא דהוי נקב כמוציא זית אין להועיל סתימת חצי' וע"כ צ"ל דהאבעיא דרבא הוא באגף חצי' וסתם חצי' בשמרים וצ"ע מנ"ל הא. לכן נראה לפרש דהמשך דבריהם כך הוא משום דבמשנה (פ"י דכלים) שהביאו לעיל דקתני במה מקיפין כו' משמע דבעי סתימה לגמרי שלא יהי' אף נקב כלום וא"כ קשה מאי בעי רבא, אך לפי' רש"י ור"י א"ש דשם מיירי בפתח אבל מן הצדדים בעי רבא, אבל לפי' הר"ת דלא מהני סתימה כלל ברוב כלי וע"כ קאי מתני' דכלים בפחות מרוב א"כ ק"י מאי בעי רבא משום הכי פי' דמיירי באגף חצי' וסתמוה שמרים חצי' כנ"ל:
בד"ה שיעורו כו' וא"ת מתני' הוא במס' כלים כו' וע"ש בפ"ג דכלים מ"ב] דפליגי תנאי בחביות כמה שיעורו ופוסק הרמב"ם דשיעורו כאגוזים ולפי' הרע"ב שם פליגי בכל כלי חרס ע"ש, ולפ"ז קמ"ל הכא שפיר דהלכה דמשערינן בזיתים, דלא כמ"ש הרע"ב שם דהוי סתם ואח"כ מחלוקת דאין הלכה נסתם וע"ש בתוס' יו"ט]: