שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק המצניע · דף צג.
ברש"י ד"ה טמאות כו' ורבותי גורסין כו' וק"ל א"כ לקולא תלינן ואמאי תני סיפא כו' ונ"ל דהיכא דאיכא למיתלי דלא שכב כלל עליהם תלינן לקולא, [משום דמוקמינן להו בחזקת טהרה], אבל היכא דבודאי שכב עליהם אלא דהוי ספק אי נתהפך עליהם ונישא הרוב עליו או לא אזלינן לחומרא, דכיון דודאי שכב עליהן איתרע חזקה דידהו, כעין מ"ש התוס' בכתובות (כ"ג.) ד"ה תרוייהו גבי זרק לה קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה ע"ש]:
בתוס' ד"ה חד כו' וזה כתב אות א' כו' דהו"א אהכנסה ואהוצאה הוא דקפיד רחמנא כו', תירוצם אין מובן דדוקא בחד גברא מצינו דקפדה תורה אהוצאה. והכנסה ולא בתרי גברא כיון דהעוקר לא הניח, ועיקר קושיתם י"ל דדוקא הכא דע"י שניהם זה עוקר וזה מניח נעשה המלאכה ובחד מינייהו ליכא שם הוצאה סד"א דמצטרף, אבל בכתב אות א' וחבירו כתב אות א' הוי כהוציא זה חצי גרוגרות וחבירו הוציא ג"כ ח"ג דפשיטא דלא מצטרף:
בד"ה אמר מר נראה לר"י דהאי א"י אפי' הוא בעל כח כו', נראה דלא כתבו כן בהא דזה א"י וזה א"י דפליגי בה ר"י ור"ש דמה דמחייב ר"י בשניהם א"י הוא משום דבמשא כזו הדרך ליטול בשני בני אדם לכן לא מיעט הכתוב זאת, א"כ אם אחד יכול אלא שנוטלין באצבע באופן שא"י ודאי פטורים, ודוקא הכא בז"י וזה א"י לענין מסייע כתבו כן וזה פשוט, אכן המהרש"א כ' כאן דברים תמוהים דגם ר"ש מודה דחייב בכה"ג, וזה תימא לו יהי' כמו שניהם יכולין דכ"ש דפטורים, וצריכים לפרש כוונת מהרש"א אם א' מהם הי' יכול בכח והשני א"י כלל בכה"ג מודה ר"ש דחייב אותו שיכול וצ"ע, וכבר השיג עליו בקיקיון דיונה:
בד"ה אמר ר"ז כו' דעבודתו כשרה משמע דאפי' פסולא דרבנן ליכא כו' תמוה לי דמה ראי' מכאן דליכא איסור דרבנן גם בשבת די"ל דשאני התם כיון דמה"ת עבודתו כשרה למה יפסלו חכמים העבודה ולהפסיד קדשים. וגם הא במקדש אין שבות [ומ"ש המהרש"א לעיל (מ"ב) להוכיח מדברי התוס' דהא דאין שבות במקדש דוקא באיסורי שבת אבל לא בשאר איסורים אין דבריו מוכרחים, וכ"מ במרדכי בשבועות בה' נדה דבכל מילי אמרי דאין שבות במקדש ע"ש] אבל לסייע לכתחילה לעכו"ם לעשות מלאכה בשבת נראה לומר דאסור מדרבנן לכו"ע:
בד"ה ור"ש כו' פי' בקונטר' דר"ש לטעמי' כו', וא"נ לרשב"א דשאני התם דגלי רחמנא כו' דטעמא דבעי שיהא רוב הזב נישא עליו כו' דבריהם תמוהין דגם רש"י מודה דבעי שיהא רוב הזב נישא עליו. ומ"מ אי לאו דזה א"י וזה א"י פטור מיקרי רוב הזב נישא על כל אחד כיון דאי לאו הוא לא הי' האחר יכול לשאת אותו כדמסקינן לקמן דלמ"ד זה א"י וזה א"י חייב סגי בשיעור אחד לכולם: