אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק המצניע › דף צא:

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק המצניע · דף צא:

דף צא.

במשנה המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה כו' קשה למה נקט אוכלין דוקא. והי' אפשר לומר דדוקא אוכלין הניטלין ביד. אבל חפץ גדול דאורחי' בהכי שלא ליטלו כאחד מתוך כובדו רק להניחו על האסקופה ולגוללו אח"כ שפיר חייב, כמו בעמידה דגברא דמחלקינן לעיל (ה:) בין עמד לפוש בין עמד לכתף. גם י"ל הא דקתני בין שחזר והוציאן בין שהוציאן אחר כו' ולכאורה אריכות לשון הוא דהתנא מרמז דדוקא בנתנן שם לפוש פטור. כעין הוציאן אחר דהראשון הניחו שם לגמרי והאחר בא והוציאו אבל בהשניחו לכתף חייב. אכן בתוס' לעיל (ח:) כתבו דבחפץ אין לחלק בהכי ע"ש גבי זירוא דקני. ולולי דבריהם י"ל דנקיט זירזא דקני דוקא שהם קלין ונוחין לטלטלן. אבל לדבריהם ז"ל דבאמת אין חילוק צ"ע למה נקט התנא במתני' דהכא אוכלין:

שם במשנה קופה כו' אע"פ שרוב פירות מבחוץ כו'. צריכין להבין הטעם אמאי פטור כיון דבכל התורה רובו ככולו כדאי' בהוריות (ג:). ועי' בחולין (י"ט.) פלוגתא דרבנן ור"י בר"י]. ונראה דדוקא לגבי הוצאה לא חשיב דרך הוצאה עד שיוציאם לגמרי וכ"מ לשון רש"י ד"ה קישואין כו' וכל מה דאגיד לגואי **ועי' מ"ש התוס' בזבחים (ק"י:) ד"ה שיצא. ולפי' רש"י שם צ"ל דדוקא גבי שבת אמרינן הכי משום דכתי' א"י א"ש ממקימו ולא בשאר דוכתי דכתיב בי' הוצאה סתם ועי' ברמב"ם (פי"ט מה' פסוה"מ ה"ג) דס"ל כהתוס' והראב"ד שם ס"ל כרש"י:** כל דהוא לאו הוצאה היא ולפ"ז י"ל דמ"מ מיקרי מונח במקום שרובו שם. ונ"מ בעוקר קופה זו שרובה בחוץ והכניסו לרה"י חייב. ואינו מוכרח:

בגמ' אמר חזקי' כו' אבל מלאה חרדל חייב לכאורה נראה דאיירי שאין הקופה גבוה ג' דאל"ה כיון דהקופה נעשה כרמלית [ואע"ג דאין כרמלית בכלים מ"מ רה"ר נמי לא הוי אלא מקום פטור כמ"ש בהג"א לעיל פ"ק (סי' ט"ו) גבי קופה. אך בדברי התוס' לעיל (ה.) ד"ה כאן לא משמע כן וכמ"ש שם להקשות על דבריהם ע"ש] וכמו דהנותן על הקופה פטור כדלעיל (ח) ה"ה לענין הפירות המונחין בתוכה. וצ"ל דבפחותה מג' דוקא פליג וצ"ע:

ברש"י ד"ה אי נימא אסקופה רה"ר כגון גבוה ט' ורחב ד' כו' איני יודע למה לי רוחב ד'. דהא לעיל (ח.) פי' רש"י בעמוד ט' ורבים מכתפין עליו בין רחב בין קצר הוי רה"ר ע"ש אכן לעיל (ד:) כ' לתרץ בטוב טעם ע"ש בד"ה באילן]. גם א"י למה לא נקט כגון דהוי בתוך ג' דבכל גווני הוי רה"ר אפי' באין מכתפין עליו דטפי שכיחא להיות אסקופה פחותה מג' משתהי' למעלה מט':

בתוס' ד"ה פחות כו' ה"ה דהמ"ל כו' א"נ אור"י כו' דשבע לה טומאה וכדאמרי' בהקומץ רבה כו', ומשם י"ל דאין ראי' דהתם הטומאה נגעה במה שהי' טמא אלא דע"י הצירוף יטמא הטהור בזה שפיר אמרינן כיון דשבע לה טומאה הוי כאילו לא נגעה הטומאה כלל בהטמא, ובהטהור באמת לא נגע, אבל הכא דהטומאה נמי איכא על החצי ביצה הטהור אלא דעל חצי ביצה לבד אין לחול שם טומאה, בזה שפיר י"ל כיון דהשתא איכא צירוף אע"ג דאותו ביצה כבר נטמא מ"מ יועיל הצירוף שיחול שם טומאה על הטהור דהטמא אין עושה פעולה כלל בגוף הטומאה אלא שמצרף ומה בכך דשבע לה טומאה, ועיקר קושיתם י"ל דהאיבעיא דהגמ' הוא דוקא היכא שהי' פחות מביצה מונח, דנמצא דהחצי ביצה שזרק מועיל גם למה שהי' מונח בבית דאל"כ לא הי' גם הוא טמא בזה י"ל דמצרף אבל היכא שהי' מונח שם ביצה דאין מה שזרק מועיל כלל למה שהי' מונח שם פשיטא דאין מצטרף:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה