שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק המוציא יין · דף פא.
במשנה צרור או אבן כו' לכאורה צרור עץ הוא ולמה לא הוי השיעור כמו המוציא עצים (לקמן פ"ט.) וקנה עבה ומרוסס דבסמוך דשיעורן לבשל ביצה קלה, [דשכיח יותר לבשל בו מלזרוק בעוף או בבהמה והו"ל לשער במידי דשכיח טפי כדאמרי' לעיל (ע"ח) דאפי' לקולא אזלינן בתר מאי דשכיחא], וי"ל דאיירי בלחים דלא חזי להיסק:
שם בגמ' כמחלוקת באתרוג כך מחלוקת כאן, בפי' רש"י משמע דלסימנא בעלמא אמרה, ולולי דבריו י"ל דמשו"ה נתן סימן בה דלא נאמר דשיעורא דאגוז וכביצה דפליגי ר"מ ור"י הוא מכל הג' אבנים ביחד לפיכך נתן סימן כמו באתרוג דפליגי בשיעור אתרוג אחד ה"ה הכא פליגי בשיעורא דאבן אחד:
שם בגמ' כלאחר יד, צ"ל דכלאחר יד שוב לאו פ"ר הוא או דכלאחר יד אף פסיק רישא מותר ומשמעות הפוס' לקמן (ע"ב) דהוכיחו דחייב משום תולש מדרבנן קאמר מדשרי לטלטל פרפיסא לצורך בהכ"ס, ומדלא תירצו דהיינו בכלאחר יד משמע דבכל דבר שחייב עליו חטאת אין מתירין לו לעשותו אפי' כלאחר יד לצורך בהכ"ס, ויש לדחות דלשון שרי לטלטלו משמע להו אף להדיא ולא כלאחר יד, ולעולם כלאחר יד י"ל דשרי בכל גווני: