אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק המוציא יין › דף עט:

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק המוציא יין · דף עט:

דף עט.

בגמ' קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין ורמינהו כו' יש לעיין אי מיירי בקלף הנעבד לשם תפלין א"כ לא חזי למזוזה דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה. ואי נעבד לשם מזוזה לא מהני לכתוב עליו תפלין כמ"ש הפוס' בה' תפלין (סי' ל"ב ס"ח) ובה' ס"ת (סי' רע"א) ע"ש. מיהו להוריד לקדושה קלה כל שלא נכתב עליו יש מתירין [כמ"ש המג"א (סי' ל"ב סק"י) בשם הלבוש. ועי' בשאג"א (סי' מ"ז) שהאריך בזה]. אך לכתחילה נראה דודאי אינו עומד לשנותו. ולפ"ז הי' אפשר לפרש רישא וסיפא דברייתא כפשטא דקלף לפעמים שיעורו למזוזה היינו בנעבד לשם מזוזה ולפעמים בפ"ק שבתפילין בנעבד לשם תפלין ואפשר כן כוונת הגמ' גם במסקנא לכן לא אמרו אלא. דבאמת גם הרישא מתפרש כפשטא דקלף לפעמים שיעורו כמו דוכסוסטוס, אך לא משמע כן. וי"ל דמשו"ה לא מפרשי הכי סוגיא דגמרא מדלא קתני במשנה שיעור אחר אלא הא דפרשה קטנה. ובזה מיושב מה שהקשו התוס' ד"ה והא. דהו"מ למיפרך ברייתא גופא רישא אסיפא. ולהנ"ל א"ש דבלא המשנה לא הוי מצי להקשות. אכן בל"ז קשה אי מיירי בנעבד לשם קדושה הא גם כל שהו חייב עלה שמצניעין אותו לגניזה כדלקמן (צ' (ע"ש ואפשר דאפי' אם לא נעבד לשם קדושה מ"מ כיון דאותו השיעור חשוב לדבר זה אילו הי' נעבד כתיקנו לכך גם בלא נעבד חייב עלה. דהא ודאי המוציאו חפץ בו אלא דבפחות מהני שיעורי לית בהו חשיבות. אבל בשיעורים הללו דחשובין הם שפיר חייב עליהם אף דאין עומד לכך וצ"ע. ויותר הי' נראה להוכיח מכאן כדעת רש"י בסנהדרין (מ"ח:) דלדידן דהזמנה לאו מילתא הוא א"צ עיבוד לשמה. אבל אכתי תיקשי לאביי דס"ל התם דהזמנה מילתא. אך כיון דפליגי שם תנאי בהכי י"ל דס"ל למתני' כהאי תנא דהזמנה לאו מילתא. ולפ"ז גם לשיטת התוס' שם בסנהדרין י"ל איפכא דמתני' אתיא כמ"ד דלא בעי עיבוד לשמה והזמנה מילתא. אך לפ"ז מתני' דלא כהלכתא דסתימת לישנא דמתני' משמע דבכל קלף אף שלא נעבד לשם תפילין שיעורו בפ"ק שבתפלין. וצ"ל אע"ג דבעי עיבוד לשמה מ"מ יכולין לחזור ולעבדו כמ"ש הטור יו"ד (בסי' רע"א) ע"ש. ומכאן ראי' לדבריו. ומ"מ צ"ע קצת דכיון דלא עיבדו לשמה מסתמא אינו מקיימו לתפלין כלל וצ"ע לדינא. [ובישוב הסוגיא כאן אפ"ל שהי' מעובד ע"ד לכתוב מה שירצה דלמ"ד יש ברירה מהני כה"ג או שהתנה בשעת עיבוד שיוכל להשתמש בו לדבר חול כמ"ש בשו"ת עבוה"ג (סי' ס"ה) ובשו"ת רעק"א (סי' ב') דבכה"ג מותר אפי' למאן דלית לי' ברירה ע"ש]:

שם בגמרא תנן קלף כדי לכתוב עליו פ"ק כו'. הי' אפשר לפרש דמסיפא דברייתא דלעיל מקשינן הכא. דהא ממתני' ליכא למידק כל כך כיון דלא מיירי כלל מדוכסוסטוס אלא מסיפא דברייתא מקשה, דמרישא לא מצי למידק די"ל דס"ל דהשיעור הוא כדי לכתוב עליו כל המצוה היינו ב' פרשיות שבמזוזה, וגם בקלף לא מהני פרשה אחת שבתפילין אלא כל הד' פרשיות לכך דייק מסיפא דקתני פ"ק שבתפלין דמינה מוכיח הגמ' לעיל דברישא תרי מילי נינהו קלף לעצמו ודוכסוסטוס לעצמו ופריך שפיר, אך התוס' מיאנו לפרש כן משום דאברייתא לא אמרינן תנן ומשמע דקאי על המשנה [ואין זה מוכרח לפמ"ש בחי' הרמב"ן לקמן (פ"ג.) דבכה"ג שהענין הזה שנוי במשנה אע"ג שהביאו ברייתא אמרי' תנן ע"ש] ומ"מ איני מבין קושית התוס' כאן דשפיר פריך הגמ' לעיל מסיפא דברייתא ארישא גופי' מלהקשות מדיוקא דמתניתין, מיהו בעיקר קושית הגמ' קצת קשה לפמ"ש התוס' לעיל בעמוד הקודם ד"ה כדי דאע"ג דקלף חזי לשקר מוכסין בעי שיעורא רבא משום שמצניעין אותו לתפלין א"כ גם הכא י"ל דאף דכשר לתפלין מ"מ כיון דס"ל השתא דאין כשר למזוזה אלא דוכסוסטוס, וכדמשמע ברש"י ד"ה למזוזה וכן הוא משמעות הגמ' ג"כ בסמוך, א"כ י"ל דלכך בעי שיעורה רבא משום שמצניעין אותו למזוזה ולא לתפילין כדברי התוס' דלעיל ושפיר י"ל כדקאמר רב דדוכסוסטוס כשר לתפילין ואפ"ה מתני' א"ש כנ"ל וצ"ע:

שם בגמרא א ת"ש הלכה למ"מ כו' למצוה, ולפ"ז הא דאמר רב אף דוכסוסטוס כותבין עליו תפלין לאו דוקא, ואפשר דבשעת הדחק אמר דכותבין אבל שלא בשעה"ד אין כותבין אך לפ"ז בדוכסוסטוס שאין בו שיעור למזוזה שפיר יהי' עומד לתפילין ויתחייב עלה אי מיירי בנעבד לקדושה דא"כ הוי כשעת הדחק ויש לדחות ולחלק, מיהו קצת קשה שיהי' הלכה למ"מ למצוה בלבד. ואפשר לפרש דאה"נ דעיקר הלכה למשה מסיני הי' דקלף נמי כשר, אך לפ"ז קשה למה סתם התנא ותנא תפילין על הקלף דהו"ל למיתני בהדיא אף על הקלף וע"ז משני משום דלמצוה קלף בעינן ולא מהלכה היא אלא מצוה דרבנן כנ"ל:

שם בגמרא ר"פ אמר כו' ולטעמיך תפלין אגויל מי כתבינן כו'. ולכאורה תמוה טובא חדא מאי הוי ס"ד דר"פ, וגם מה דפרכינן בפשיטות מזוזה אקלף ותפילין אגויל מי כתבינן מנ"ל דאינו כן, וגם לשון מי כתבינן משמע דלכתחלה מיירי, לכן אפשר לפרש דהא גם למסקנא דמיירי בס"ת יש לעיין אי גם לכתחילה כשר בכל הני או דוקא בדיעבד כדקתני כשרה דמשמע דיעבד, אכן הטור ביו"ד (סי' רע"א) פוסק דגם לכתחילה כותבין בגויל ובקלף ובדוכסוסטוס, ונראה דיפה דייק דאי נימא דוקא דיעבד כשרה א"כ לכתחילה אין כותבין אלא על קלף או על גויל למה נקט התנא הא דכשר לכתחילה והוי לי' למיתני רק דוכסוסטוס בלבד דכשר דיעבד אלא ע"כ דכולהו שווין להיתרא ואיידי דברישא בנייר ומטלית תני פסולה תני בסיפא כשרה ולעולם ה"ה לכתחלה, ולפ"ז י"ל דזהו עצמו הוא דיוק הגמ' מזוזה אקלף מי כתבינן פי' דעכ"פ לכתחילה לא כתבינן דהא הל"מ איכא עכ"פ למצוה אדוכסוסטוס וכן תפלין אגויל ס"ל לגמ' דלכתחילה לא, [ ומלשון הברייתא משמע דכולהו שוין להכשיר נמי לכתחילה כנ"ל]. ור"פ לא ס"ל כן די"ל פי' הל"מ תפילין אקלף אף על קלף וה"ה אינך, ועפ"ז מיושב נמי קושי' התוס' מאי דלא קתני נמי בכלל אין בין ספרים לתו"מ כו' שאין נכתבין על הגויל. ולהנ"ל א"ש דבדיעבד תו"מ נמי כשרין אגויל:

שם בגמ' לימא מסייע לי' וס"ת שבלה כו'. יש לעיין אי דוקא בלה הואיל וכבר הי' עליו הקדושה בשלימות אבל אם רק נכתב לשם ס"ת מותר לשנותו למזוזה [למאי דקיי"ל הזמנה לאו מילתא הוא והכתיבה אינו אלא כהזמנה כדאי' במנחות (ל"ד:) בתש"ר דמותר לעשותן ש"י ע"ש]. או לרבותא נקט בלה דאע"ג שאין ראוי שוב למצוה זו אסור לשנותן [כמ"ש בא"ר (סי' ל"ב) דהתחלת הכתיבה הוי מעשה וע"ש במחה"ש (ס"ק י') ובנוב"י מהדו"ת חיו"ד (סי' קע"ד) שהשיג עליו]. אבל קשה כיון שבלה ואין ראוי לקרות בו כס"ת א"כ מה מורידין בזה שעשאו מזוזה וקבעו בדלת מאחר שאינו ראוי לס"ת וכמ"ש הט"ז באו"ח (סי' קנ"ד) דאם אינו ראוי עוד לקדושה חמורה טפי עדיף להורידו לקדושה קלה. אבל דבריו תמוהין כמ"ש לעיל (כ"א.) בהג"ה ע"ש] ויש לפרש שבלה ונמחק שאין כאן אותיות עוד כלל ולפיכך כיון שהקלף הי' מקודם בקדושת ס"ת ועתה עושין אותו לקדושה קלה הוי מורידין כיון שיכולין לעשות ממנו עכשיו לקדושה חמורה. אך לא משמע כן במנחות (ל"ב.) דא"כ ל"ק מה שהקשו שם על ברייתא זו דהכא סתומות והכא פתוחות ע"ש:

שם בגמ' אין עושין מהם מזוזה, פי' רש"י אין מחתכין ממנה יריעה שפ' שמע והי' א"ש בתוכה לקובען במזוזה, משמע דס"ל דמותר לכתוב מזוזה על ב' קלפים שיתפור אותם והתוס' כאן לא פי' כן, ובמנחות (ל"ב.) נסתפקו התוס' ג"כ שיהי' מותר לחבר ב' פרשיות ע"י תפירה וקצת קשה לפ"ז אמאי יהבו שיעורא בדוכסוסטוס לכתוב עליו מזוזה הא פרשת שמע עצמו נמי ראוי' להצטרף למזוזה, ונהי דבלי חיבור תהי' פסולה הא תפלין נמי בעי עשיות הבתים ושאר הפרשיות ולתופרם ואעפ"כ בפ' שמע הוי שיעורא א"כ ה"ה מזוזה, וי"ל משום דהתם כל פרשה בבית בפ"ע חשוב הוא אבל מזוזה הוי רק כחצי מזוזה ולא הוי שיעור חשוב, או י"ל דלכתחלה לא הוי אורחא לחבר שני פרשיות למזוזה, ולכאורה הי' אפשר לפרש הכא הברייתא לענין הגוילין דגם על הגוילין וגליונות מס"ת שבלה אסור לעשות מזוזה, אך מהא דפרכינן במנחות (ל"ב.) מהאי ברייתא הא מורידין עושין ואמאי הכא סתומות והכא פתוחות ע"ש משמע דלא רצו לפרש על הגליונות, ואפשר ס"ל דגליונות מותר לעשות מהן קדושה קלה דלקמן (קט"ז.) מיבעיא ולא איפשטא בדין הגליונות אי מצילין אותם מפני הדליקה ע"ש, וכמ"ש התוס' במגילה (ל"ב) בשם הערוך דגליונות הספר אין בהם קדושה, אכן ברמב"ם (פ"ה מה' תפלין) ובטוש"ע יו"ד (סי' ר"צ) מבואר דגם בגליונות א"מ לקדושה קלה ע"ש]:

ברש"י ד"ה גויל מעובד בעפצים. לכאורה מנ"ל לרש"י דקלף ודוכסוסטוס אינו מעובד בעפצים, וי"ל דרש"י דייק הכי משום דקשיא לי' כיון דדוכסוסטוס היא שניטל הקליפה העליונה ולפיכך נקרא כך מפני שהיא לצד הבשר כמ"ש התו', א"כ אם קלף לא הוי אלא הקליפה העליונה הי' צ"ל נקרא דוך שער, וע"כ דהיא עור שלם ויותר טוב לכתוב לצד הבשר, א"כ מאי נ"מ בין גויל לקלף וע"כ צ"ל בזה דקלף אינו מעובד בעפצים וגויל מעובד בעפצים, ומ"ש התוס' דאם אינם מעופצים אמאי כשרין לכתוב עליהן ס"ת ותו"מ אפשר ליישב למ"ש בעצמם דקלפים שלנו אף בלי עיפוץ הוי כמעופצים א"כ י"ל דכן הי' קלף ודוכסוסטוס שלהם אבל גויל הוא בעפצים ממש כנ"ל:

בתוס' ד"ה תפלין כו' ומיהו קשה כו' כדמוכח בר"פ שמונה שרצים, צריך לפרש כוונתם הואיל ואמר התם דכותבין תפלין על עור של עוף טהור כו' משמע דבעי דוקא עור הגם דמסיק שם דסד"א הואיל ויש בעור נקבים לפסול כו' מ"מ משמע להו בלשון הגמ' דבעי עור דוקא דגבי עור דגים אמרי' התם שאם יבוא אליהו כו' אי דאית לי' עור כו' משמע דבעי דוקא עור] הגם דאינו מוכרח ע"ש, מיהו הא ק"ל מנ"ל דגם מזוזה פסול על נייר, ואי מזוזה כשר שוב שפיר לא כללינהו במתני' דמגילה בהדי אין בין כו', אמנם בעיקר הדין עי' תוס' מנחות (ל"א: ד"ה הא) דחזרו ממ"ש כאן וס"ל דגם ס"ת פסול על נייר ומחקו גי' זו דבמס' סופרים ע"ש, ובפסקי תוס' העתיק הכא כמ"ש כאן, ובמס' מנחות לא כ' כלום בפסקי תוס' וצ"ע:

בד"ה הא מורידין כו' אע"ג דפ' כו' אם הי' פרשת והי' א"ש בראש הדף יכול לכתוב למעלה פ' שמע, וכ"כ בחי' הר"ן והוא היפוך כל הפוסקים ביו"ד (סי' רפ"ח) דשלא כסדרן פסול במזוזה ע"ש דמייתי מכילתא דתפלין דכתבן שלא כסדרן יגנזו. אבל התוס' צ"ל דמחלקין בין תפלין למזוזה, אח"כ ראיתי שעמד בזה הט"ז שם (בסי' ר"צ) ודברי הנקודת הכסף שם אינם מובנים, גם דבריו אינם מספיקים רק בדברי התוס' במנחות אבל לא בדברי התוס' כאן ע"ש], ונעלם ממנו שגם בפסקי התוס' כאן כתב כן דכשר שלא כסדרן, ונראה כהט"ז דפליגי בדין זה [להכשיר שלא כסדרן מפרשה לפרשה]:

בד"ה השתא כו' ולא מצי קאי כו'. צ"ע למה לא מצי קאי הלא גם השתא דקאי אדוכסוסטוס בפלוגתא דת"ק ורשב"א אתיא, א"כ י"ל נמי כדמעיקרא ויהי' כתנאי דשינה בזה ובזה פסול ור' אחא דמכשיר, וגם בגמ' עצמו קשה למה הדר בי' מקמייתא, וצ"ל כיון דר"א סתמא מכשיר לית לן לאפושי פלוגתא, וכיון דמצינו תנאים דפליגי במזוזה אית לן למימר דר"א דמכשיר קאי נמי דוקא אמזוזה ולכך מהדרינן לפרש מילתא דרב אמזוזה, אכן מ"ש התוס' דהא דשינה בזה ובזה פסול קאי אתפלין תמוה לי למה הוצרכו לכך הלא בל"ז פליגי הכא תנאי במזוזה א"כ אדרבה אית לן למימר הני תנאי כהנהו תנאי ופליגי ת"ק ור' אחי בהך דת"ק ורשב"א, ולולי דמסתפינא להגי' בגמ' הו"א דט"ס נפל בספרים וברייתא דמביא הש"ס צ"ל כתבה על הנייר ועל המטלית פסולה ארשב"א כו', ומקלף לא איירי ת"ק מידי ונמצא דלא פליגי במזוזה כלל ואתיא הא דרב ככו"ע, ובזה יתישבו דברי התוס' על נכון וגם לשון הגמ' א"ש אין והתניא כו', אבל לגירסא שלפנינו לא א"ש מה דאמרי' אין כיון דפלוגתא הוא וא"ש ג"כ לשון אמר רשב"א דהו"ל למיתני רשב"א אומר ולמ"ש א"ש, וצ"ע בתוספתא למצוא לשון הברייתא:

ועי' בר"ן שכתב ואוקימנא בגמ' הא דרב כר"מ כו' ומהא משמע דלכתחילה כותבין מזוזה על הקלף כו', וא"י מהיכן משמע דילמא רב לא ס"ל כר"מ אלא בדיעבד כמו דמצינו כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק, דאל"כ מ"ט דרב לומר כר"מ ולא כרבנן דקיי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים, ואין לומר משום דתניא ר"מ הי' כותבה ומעשה רב ז"א דהא חזינן דאי לא הוי מוקי להא דרב כר"מ לא הוי קיי"ל כר"מ, ומ"ש עוד הר"ן ולפ"ז הא דתניא כו' ומזוזה על הדוכסוסטוס ה"ק ומזוזה אף על הדוכסוסטוס תמוה דא"כ מאי פרכינן בגמ' עלי' דרב מדקתני תפילין על הקלף הא י"ל ג"כ לפרש דה"ק תפלין אף על הקלף לס"ד דגמ' דמזוזה אקלף לא כתבינן:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה