שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק המוציא יין · דף עט.
בגמ' ת"ש כו' שלשה עורות כו' קתני מיהת כדי לצור בו משקולת קטנה כו' התם בבישולא פ' רש"י בעודנו לח אינו ראוי לעיבוד. וקשה דלכאורה גם חיפה התחלת העיבוד הוא א"כ מה בין מצה לחיפה דגם מצה כשהי' יבש וראוי לעיבוד דינו כמו חיפה. וצ"ל דזה עצמו בכלל מצה כל שהוא לח ויבש נקרא חיפה וזה דוחק וצ"ע. עוד קשה תרצת מצה קשה בחיפה דאמאי לא יתחייב בראוי לעבוד בשיעור כדי לכתוב עליו את הגט לפי' רש"י דשיעורא דגט קטן יותר. וגם קשה לפרש"י מ"ש דשיעורא דגט קטן יותר הלא בגט עכ"פ צריך לכתוב ב' שורות או יותר הרי את מותרת לכל אדם ושמו ושמה והעדים והזמן כדפרש"י אבל קמיע יש קמיע גם מן ב' וג' תיבות ומתוך כך משמע כמ"ש התוס' דשיעורא דגט גדול יותר אלא משום דדיפתרא חשוב ודמיו יקרין אין נוטלין אותו אלא לגט לפיכך לא מיחייב בפחות וממילא מיושב ג"כ הא דבחיפה שיעורו לעשות קמיע שהוא שיעור קטן מגט:
שם בגמ' ותני עלה הבגד ושק ועור כשיעור לטומאה כך שיעור להוצאה. משמע דבגד ג' טפחים על ג"ט כההיא דמתני' גע"ג למדרס וכ"מ ברמב"ם (פי"ח מה"ש הל' י"ג) וקשה דנהי דלגבי מדרס כך הוא משום דאינו ראוי למדרס פחות מג"ט. אבל להוצאה כיון דלטומאת מת סגי בגע"ג אצבעות א"כ חשוב הוא למה לא יתחייב המוציאו בשבת. בשלמא שק ועור דגם לטומאת מת בעי ה"ט על ה"ט א"כ לא חשיב בפחות מהכי אבל בגד קשה. וגם קשה הא אמרינן לעיל המלבן כו' והטווה שיעורו כמלא רוחב הסיט כפול והוא פחות מג"ט. מיהו זה יש ליישב דהתם עדיף הואיל ויכולין עוד לארוג בו יותר. דמה"ט שתי וערב מטמא בנגעים בשלש ע"ש משום דראוי להצטרף לבגד גדול כמ"ש התוס' לעיל (כ"ו:) ד"ה השתא. אבל קושיא הראשונה צ"ע ליישבה:
שם בגמ' ההיא בקרטובלא. קצת קשה א"כ למה לא אמר עולא ד' עורות הן כיון דמסקינן דבקרטובלא השיעור ה' על ה' כדקתני בהאי מתניתא דהכא. ולכאורה משמע דגם השיעורין דמתני' לענין טומאה איירי בקרטובלא כיון דתני עלה כשיעור לטומאה כך להוצאה. וגם מסברא י"ל כיון דבעור הראוי לתשמיש אחר חשיב בפחות מה' על ה' א"כ גם למדרס סגי בגע"ג כל דראוי למדרס וכ"ש לטומאת מת. אכן מפרשי המשנה שם בכלים וגם הרמב"ם בחיבורו (פכ"ג מה' כלים ה"ג) כ' סתם עור ה' על ה' ולא חילקו בזה וצ"ע מנ"ל הא: