שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק הזורק · דף צח.
בגמ' הא קמ"ל רשויות מצטרפות פי' רש"י לאפוקי מדר' יוסי לעיל פי' המוציא יין. וקשה דא"כ מאי מקשינן מאי קמ"ל כיון דבאמת קיי"ל התם כר' יוסי ולכן י"ל דהכא כו"ע מודין דשאני התם דהוי ב' מעשיות הוצאת חצי זית זה עם הוצאת ח"ז השני משא"כ הכא דחדא הוצאה היא ומשו"ה מצטרפות. ולפ"ז א"ש דהלכה כברייתא זו אע"ג דהתם הלכה כר"י וכ"פ הרמב"ם (פי"ג מה"ש הל' י"ז) כברייתא דהכא אע"ג דפסק כר"י (בפי"ח ה' כ"ד) ע"ש. אח"כ מצאתי בחי' הרשב"א שהשיג ג"כ על פרש"י. וע"ש בחי' הרשב"א שהביא עוד פי' אחר בשם רה"ג אהא דאמרינן דקמ"ל דקלוטה לאו כמו שהונחה דאי הוי כמשה"נ לא הוי רשויות מצטרפות כיון דהוי כמו שנח ברה"י ע"ש ולכאורה יש לגמגם ע"ז דא"כ דאמרי' קלוטה כמו שהונחה לא משכחת זורק ד"א דחייב. וע"כ דהל"מ הוא דלגבי ד"א לא אמרי' קלוטה כמשה"ב כמ"ש תוס' לעיל בפ"ק (ה:) ע"ש. וי"ל כוונתו דהכא איירי ברה"י מקורה ובהא שפיר ס"ד לומר דהוי כמשה"נ והוי הפסק בין הרשויות כנ"ל. גם י"ל דס"ל לרה"ג כמ"ש הרשב"א לעיל (ד':) לחלק דלא אמר רע"ק קלוטה כמו שהונחה אלא בקלוטה ברשות אחרת אבל ברשות אתה לא אמרינן ע"ש. ומשו"ה בזורק ד"א ברה"ר חייב ולא אמרינן קלוטה כמשה"נ אבל הכא דנקלט ברה"י שהוא רשות אחרת שפיר סד"א לפטור משום קלוטה]:
שם בגמ' אינו והא עגלות דמקורות הויין וכו'. וקשה דאפי' אי שם בעגלות הוי מקורה ר"ה מנ"ל למילף על כל ר"ה מקורה. דבשלמא גבי עגלות לא הי' הרה"ר באותו מקום מקורה בקביעות אלא באותו זמן שהעגלות היו עוברים דרך שם לפיכך בזה לא נתבטל שם ר"ה ממנו **אפ"ל דהכא שאני כיון דהמדבר אינו רה"ר אלא בזמן שהיו ישראל מהלכין בה כדלעיל (ו:) שפיר מהני מה שהי' מקורה באותה שעה שהיו מהלכין שלא יהי' עלי' שם רה"ר אבל ברה"ר דעלמא לא מהני קירוי לשעה לבטל ממנו שם רה"ר שהי' כבר ובזה י"ל דברי הר"ן פ"ק דסוכה דאמרינן מיגו דהוי דופן לסוכה הוי דופן לשבת אפי' במה שאסור מדאו' ע"ש ותמוה כיון דהיא מקורה בסכך א"ל הכשר יותר דר"ה מקורה מה"ת מותר. ולהנ"ל א"ש כיון דהסכך אינו אלא לימי הסוכה לא חשיב לבטל מחנה שם רה"ר. אך ק' מהא דלעיל (ה.) דמקשי' ובר"ה מקור' מי חייב כו' נימא שהי' מקור' לשעה ואפ"ה לא בעי מקום ד' וצ"ע:** אבל באם ר"ה מקורה בקביעות שפיר י"ל דנתבטל בזה שם ר"ה ותדע דאטו נימא דאם אחד יניח קירוי בר"ה לשעה ויזרוק בתוכו ד"א או מרה"י לתוכו נאמר שפטור. ואולי כיון דתחת הטגלות תמיד הי' מקורה חשיב כמקורה תמיד:
בתוס' ד"ה דל עשר כו' וקשה לר"י דמנ"ל כו' דילמא הי' המשכן כו' ושני קרשים כו', וי"ל דא"כ לא הי' צריך הכתוב לחלק ולכתוב ולירכתי המשכן וגו' ששה קרשים ושני קרשים למקוצעות וגו' ליכללינהו בהדדי הני שמונה קרשים כיון דגם הב' קרשים רובם סותמים האויר וע"כ מוכח לומר דהני ב' קרשים אינם סותמין האויר אלא מעט ורובם הם להמקציעות ועי' בס' קנאת סופרים בסה"מ (מצוה כ') הביא לשון התוס' כאן דרוחב המשכן כו' וכתי' וכן תעשו לדורות כתבנית של מדבר ש"מ דמשכן נמי רחבו שליש ארכו]: