שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק הזורק · דף צז:
בגמ' והתניא רבי אומר דברים הדברים כו', פירש"י ומנינא למה לי ע"כ לדעת כמה חטאות כו', וקשה דמ"מ צריך ליתן הכלל כמה אבות יש וממילא מסברא מוסיפין תולדות לכל אב, אבל האבות צריכין להוציאן מהפסוק או מהלכה למ"מ, וכעין זה הקשו בתוס' לעיל (ע'.) ד"ה יכול ע"ש], גם למ"ש התוס' לעיל (צ"ו:) ד"ה, ולר"א דנ"מ בנין אב לתולדה לענין התראה לא א"ש פרש"י הנ"ל, והי' נראה לפרש דאסיפא קסמיך דברייתא זו הובא לעיל (ע'.) דמסיים שם דעשאן כולן בהעלם א' חייב על כל אחת בפ"ע מהכא משמע לי' שפיר דליכא חטאות יותר מל"ט ע"ש, הגם דשם ר' נתן אמרו מ"מ נראה דחד ברייתא הוא כנ"ל:
שם בגמ' אנן אדר' יהודא מתנינן ולא קשיא לן, פי' רש"י דר"י מצי סבר דחייב אתולדה במקום אב, ולפ"ז למסקנא דקאמר תדע דקתני ר"י מוסיף כו' ע"כ לא ס"ל לר"י לחייב שתים דאי מחייב אתולדה במקום אב א"כ מה מוסיף ומאי נ"מ בהוספה זו, הגם דאיכא נ"מ לענין התראה להתרות משום האב הרי התוס' נסתפקו בזה לעיל (ע"ג:) ד"ה משום, אכן לפמ"ש התוס' בד"ה למימרא א"ש טפי דהשתא דמתני אדר"י שפיר י"ל דנ"מ בנודע וחזר ונודע ומ"מ אין להקשות דא"כ פשיטא די"ל דאתי לאפוקי כדי דלא נימא דר"י לא מחייב אלא אחת דלית לי' קלוטה כמו שהונחה, אבל סתמא דגמ' פריך שפיר ממאי כו' חדא הוא דמחייב דאין ראי' לכך אבל ליכא ראי' להיפוך ג"כ כנ"ל:
שם בגמ' כגון דאמר עד דנפקא לי' לרה"ר תנוח. צ"ע בסברא זו כיון דהיכא דלא נעשה מחשבתו פטור וכי מפני דס"ל דקלוטה כמו שהונחה דמי חשיב איתעביד לי' מחשבתו הא מחשבתו הי' שתנוח, ואפשר באמת למ"ד דלא מיירי בהכי י"ל דכה"ג אפי' לרבי יהודה פטור וטעמי' דמאן דס"ל הכי משום דכל היכא שאילו הוי נח הי' חייב הלכה למשה מסיני היא דקלוטה כמו שהונחה:
שם בגמ' א"ל רבינא כו' אי להכא קבעי להכא לא קבעי כו', לכאורה אין מובן סברת הגמ' בזה, בשלמא לעיל דאמר דעד דנפקא לר"ה תנוח שאינו חפץ בהעברת ד"א שפיר לית לן לחיובי' מטעם מעביר, אבל הכא כיון דרוצה שתעביר, כל הד"א בר"ה ומאחר דהלכה קלוטה כמשה"נ. והוא רוצה בקליטת האויר א"כ הרי הוא רוצה ב' המלאכות הוצאה והעברה, ומיהו אפשר דחשוב הוצאה ראשונה כמלאכה שא"צ לגופי' כיון דעיקר רצונו שתנוח אחר הד"א, אך הכא אליבא דר"י קיימינן ואיהו ס"ל מלאכה שאצ"ל חייב, ונראה דסברת הגמ' היא דמ"מ כיון דאילו הוי נח ממש הוי פטור שאינו חפץ בהנחה לא שייך בזה קלוטה כמו שהונחה ולא מתחייב בקלוטה טפי מאילו הוי נח ממש:
בתוס' ד"ה למימרא הקשה הרב פורת כו' הוציא וחזר והוציא כו' ולולי דבריהם נלפע"ד לחלק דבאמת הכא הי' רק מעשה אחת ובכח תחלת הזריקה נעשו ב' המלאכות הכנסה והוצאה. והשתא בשלמא אי מחייב בתולדה במקום אב והוי כב' אבות והעושה במעשה אחת ב' מלאכות גם כן חייב שתים [כדאי' לעיל (ע"ג:) בזומר וצריך לעצים דחייב משום קוצר ומשום נוטע. וכן מפורש בריש מו"ק ע"ש], אבל אי לא מחייב אתולדה במקום אב והוי כעושה ב' הוצאות במעשה אחת. י"ל דע"ז אי אפשר כלל לחייב שתים. ולא דמי להוציא וחזר והוציא דהוי ב' מעשים וכשנודע לו חטא א' ולא נודע לו הב' אינו מתכפר בקרבן ראשון, משא"כ הכא כשנודע לו והפריש קרבן על מעשה זה ובמעשה זה נכלל ב' ההוצאות מיפטר בחד קרבן לכו"ע כנ"ל, וכן מבואר בתוס' לעיל (צ' ) במוציא קופת הרוכלין דגם בנודע וחזר ונודע אינו חייב אלא אחת כיון דחדא הוצאה הוי ע"ש, וצ"ל לדברי התוס' שלא יהי' כסותרין זא"ז דהכא כיון דנגמר חיוב הכנסה קודם לחיוב הוצאה הוי כב' עשיות וידיעות מחלקות]: