שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק הזורק · דף צז.
בגמ' ואלא הא גמר גז"ש פי' רש"י וא"כ לא כיסתו התורה כו' וקשה לפ"ז מאי משני גז"ש לא גמיר מ"מ לרע"ק דגמר גז"ש מאי קאמר לי' ריב"ב אם כדבריך התורה כיסתו כיון דלדידי' לא כיסתו. ולולי פירש"י הי' נראה דגז"ש ג"כ בכלל כיסתה תורה. [וכן משמע במד"ר, (קרח פ' י"ח) אע"פ שלא פרסמן הכתוב נתן סימחניהן כו' ע"ש דאיכא נמי גז"ש ואפ"ה אמרינן דלא נתפרסמו], ואע"ג דגז"ש ניתן לידרוש מ"מ על מה דאין נ"מ אין לו לגלות. ומאי דמקשינן הא גמר גז"ש קאי עלי' דריב"ב דאמאי פליג עלי' דרע"ק כיון דאיכא גז"ש:
שם בגמ' מהיכא הוה מויעפילו. לא ביארו הטעם מנ"ל הא. ושמא מדכתי' והוא לא הי' בעדת קרח משמע דגם חטא שלו הי' בעדה ולא חטא יחידי. ולא מצינו חטא בכלל אלא המעפילים. מיהו ק"ק למ"ש רש"י בחומש שלא החטיא אחרים עמו ורש"י עצמו מביא שם מ"ד ממעפילים הי' והלא גם זה חטא רבים. והא דאי הוי מן המעפילים אינו בכלל כיסתה תורה. י"ל דאי מקושש הוי כיון דהי' צלפחד והכתוב לא פי' מי הי' וכתי' וימצאו איש וגו' ולא צלפחד א"כ מוכח דכיסה עליו. אבל מעפילים דרבים נינהו אין ראי' ממה שלא פי' שמותיהם ואינו בכלל כיסתה תורה. ומלשון רש"י משמע דכיון דלא הרשיע כ"כ הוא כמפורש במ"ש בחטאו מת וע"ז קשה דחטא הוא שוגג ומעפילין מזידין היו:
שם בגמ' תניא כמ"ד אף אהרן נצטרע, לא מצינו כזאת בגמ' להביא סייעתא מברייתא לרע"ק. וי"ל שהביאו ברייתא זו כדי ליישב דברי רע"ק דלא הוי בכלל כיסתה תורה כיון דכתיב ויפן דמשמע שפנה מצרעתו. אבל הא דכתי' ויחר גו' בם אינו כמפרש כיון די"ל בנזיפה בעלמא:
שם בגמ' הן מאמינים דכתיב ויאמן העם הגם דכתיב מקודם ויעש האותות וגו'. צ"ל דהוי גליא קמי' קב"ה דבלי האותות נמי היו מאמינים. מ"מ קשה מאי דמייתי הגמ' ראי' מהך קרא ויאמן. ואין לתרץ משום דאם הי' מטעם האותות אינו אמונה שהרי כתיב והי' וגו' יאמינו לקול אות הראשון והאמינו וגו' האחרון. ואולי משום דכתיב סתם ויאמן ולא פי' לקול האותות דייק הגמ' דגם בלי האותות האמינו. [אכן במד"ר (שמות פ' ה') איתא יכול לא האמינו עד שראו האותות כו' לא אלא וישמעו כו' על השמיעה האמינו ולא על ראיית האותות ע"ש]:
שם בגמרא א אבל למטה מי' ד"ה חייב מהא דלא אמר ד"ה פטור דלא אמרינן קלוטה כמו שהונחה יש להוכיח דלמטה מי' נמי חייב מושיט ולהכי לא מצי אמר ד"ה פטור. ובתוס' לעיל פ"ק (ד'.) ד"ה אבל נסתפקו בזה. ובמהרש"א שם הקשה כן ע"ש]. אך לפ"ז קשה למה הוצרך לומר דבלמעלה מי' פליגי הא למטה מי' נמי שייך פלוגתייהו אי ילפינן זורק ממושיט. ואע"ג דס"ל דאמרינן קלוטה כמו שהונחה מ"מ נ"מ היכא שנתכוין שתנוח ברה"ר ולא אמר כל מקום שתרצה תנוח דמטעם קלוטה פטור כדאמרינן לקמן ומשום דילפינן זורק ממושיט חייב ומדלא אמר הכי מוכח דזורק ממושיט לא שייך [למילף[ למטה מי':
שם בגמ' אילימא במעביר כו', תמוה מאי הוי ס"ד דפליגי במעביר דא"כ אמאי מחייב רע"ק איך שייך במעביר קלוטה כמו שהונחה דא"כ היכי משכחת מעביר ד"א בר"ה דמחייב דהא הונחה נמי תוך ד"א, וע"כ דבמעביר הלכתא גמירי דלא אמרינן קלוטה כמשה"נ כמ"ש התוס' פ"ק (ה':) ד"ה בשלמא, ומהתם נוכל למילף דגם כאן לא נימא קלוטה כמשה"נ, וכמ"ש התוס' בכתובות (ל"א:) ד"ה מהלך לענין מהלך כעומד אליבא דב"ע ע"ש), ואפי' אי נימא דלחומרא אמרי' קלוטה לפי מה שנסתפק הריב"א שם בתוס' דבסוף ד"א אמרינן קלוטה כמשה"נ כגון שנשרף ע"ש הגם דלא דמי דמ"מ באמצע הליכתו י"ל דמודה הריב"א, אלא אפי' אי נימא הכי אכתי קשה הא במעביר ואינו עומד בינתים לא נעשה מחשבתו ולא שייך, כאן כ"מ שתרצה תנוח אלא בזורק לא במעביר וצ"ע (גם מ"ש הרשב"א טעמא דרע"ק דמחייב משום דס"ל מהלך כעומד דמי, נראה ג"כ כנ"ל כמ"ש הרשב"א גופי' לעיל (ו) דממעביר ד"א ברה"ר נוכל למילף דמהלך לאו כעומד ברה"ר שהוא מקום חיוב, ודוקא בספיו דמקום פטור הוא ס"ל לכ"ע דמהלך כעומד דמי, וכ"כ התוס' בכתובות שם ולפמ"ש התוס' בעירובין (ל"ג. ד"ה והא) דמעביר מרה"י לרה"י דרך ר"ה חייב משום מעביר ד"א בר"ה תמוה מ"ט דרבנן הכא דפטרי וצ"ע]:
שם בגמ' לימא תהוי תיובתא דרב, לכאורה קשה דילמא רב מיירי למטה מעשרה, וי"ל דא"כ שמואל מתיר אפי' תוך עשרה ושמואל עצמו אמר כל פטורי דשבת פטור אבל אסור ובמשנה איתא חכמים פוטרין, [מיהו אכתי קשה לפמ"ש היראים (סי' ק"ב ד"ה הצד) דהיכא דקתני פוטר י"ל דפטור ומותר דבכה"ג לא אמר שמואל, גם י"ל הכא דאיידי דקתני רע"ק מחייב תני וחכמים פוטרין ולעולם פטור ומותר כמ"ש ביראים שם בפלוגתא דר"א ור"י בצידת פרעוש, אך דבריו תמוהים מהא דלקמן (קל"ח.) מי איכא מידי דר"א מחייב כו' שרי אפי' לכתחילה וצ"ע, ובזה מיושב ג"כ הכא דלא מצי למימר לשמואל דלמטה מי' נמי מותר כיון דרע"ק מחייב חטאת, וכמ"ש ג"כ התוס' לעיל (מ"ז:) ד"ה רבן ע"ש, ולר"א דרע"ק מחייב אפי' למעלה מי' אה"נ דלחכמים נמי אסור מדרבנן בדיוטא אחת אך לפמ"ש הריטב"א לקמן ריש פ' תולין דהיכי דיחיד מחייב חטאת ורבים מתירין לכתחילה לא קשה מידי ע"ש אין זה מוכרח]: