שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק הבונה · דף קג.
בגמ' אטו כולהו לא לייפות את הקרקע כו' רבה ור"י כו' באגם שנו. וכתבו בתוס' דמתני' דלא שייך לאוקמא באגם מיירי באילן יבש. אבל אכתי קשה בסוגיא דגמ' אמאי לא הקשו הכי גם אמתני' דקתני אם לתקן כו' דאטו כולהו לאו לתקן דהרי הקרקע מתוקנת בזה ולתרוצי דמיירי באילן יבש או בדעביד בארעא דחברי'. לפמ"ש בנוב"י מהדו"ת (חאו"ח סי' ל"ד) בישוב דברי הרמב"ם ע"ש. א"ש דאמתני' לק"מ כיון דקתני ברישא אם לתקן שפיר תני בתר הכי אם להיסק כו' אם לבהמה כו' כדי לחייב שתים. ומ"ש התוס' דמתני' מיירי ביבש. י"ל כדי לתרץ לרבה ור"י דלא ס"ל לחייב שתים בחדא מעשה כדאי' במו"ק (ב:). אבל לדידן דקיי"ל כר"כ לעיל (ע"ג) בזומר וצריך לעצים דחייב שתים שפיר י"ל כנ"ל ודוק]:
שם בגמ' מודה ר"ש בפסיק רישי' כו' משמע דבפ"ר חייב מכאן קשה על מ"ש התוס' ביומא (ל"ד:) ד"ה הני דאפי' בפ"ר גבי שבת ליכא חיובא אלא איסורא בעלמא ע"ש ועי' בלח"מ פ"ב מה' עבודת יוה"כ) ובשעה"מ (פי"ב מה' שבת) שהשיג עליו]:
במשנה הכותב ב' אותיות בין בימינו כו' בכל לשון כו' נראה דבשולט בב' ידיו מצטרף אות מימין ואות משמאל לחייב וכן משני לשונות לכאורה נמי הכי [אך יש להסתפק בהא ולומר דאינו מצטרף לחיוב כיון שאין דרך כתיבה בכך ובטלה דעתו אצל כל אדם. דגם באיטר יד הקשה בחי' הר"ן דנימא בטלה דעתו, ותי' כיון דא"י לכתוב בימין ליכא למימר דבטלה דעתו. א"כ בכה"ג דהכא דיכול לכתוב בלשון אחד שפיר י"ל כנ"ל. אבל קשה לדברי הר"ן הנ"ל בשולט בשתי ידיו דיכול לכתוב בימין אמאי חייב בשמאל נימא דבטלה דעתו אצל כל אדם וצ"ע:
שם במשנה בין משם א' פירש"י ב' אלפין. ובחי' הר"ן ומאירי לא כתבו כן דהא מסקינן לקמן דבב' אלפין דאאזרך לא פליג' ולכו"ע פטור. וכן הקשה הג' רע"ק איגר ז"ל במשניות ע"ש. ולפע"ד נראה דרש"י לא פי' כן לקמן בגמ' דא"כ למה נקיט אלף דאאזרך. [לימא סתמא וכי תימא אלף אלף איכא בינייהו לכן נראה לפרש דדוקא אם רצה לכתוב אאזרך וכתב א"א בהא אמרינן דאע"ג דשם משמעון חייב מ"מ א"א מאאזרך פטור. אבל אם לא הי' רצונו לכתוב אלא ב' אלפין גרידא שפיר חייב. ועי' היטב בגמ' ותראה כי כנים דברי:
שם במשנה א"ר יוסי לא חייבו ב' אותיות אלא משום רושם משמע דבמשכן היו רושמין אותיות היינו על קרש אחד א' ועל קרש שני ב'. וקשה דא"כ אמאי צריך דוקא ב' אותיות באות א' סגי לחייב כיון דבמשכן ברשימה אחד היו יודעין באם נכתב על קרש א' או ב' היו יודעין שהוא ראשון או שני, והי' נ"ל דהכי פירושא דר"י אמר הכי להוכיח דע"כ במשכן לא היו רושמין באותיות דא"כ באות א' יהי' חייב כנ"ל וע"כ דבמשכן הי' רשימה לחוד בלא אותיות. ולפיכך לא היו יודעין מקום הקרש אלא אם נטלו שני קרשים ביחד לכוין הרשימות. דאין סברא שהי' מ"ח מיני רשימות. אכן בפיהמש"נ להרב"ם מבואר דגם לר' יוסי הי' כתוב על הקרשים א' ב' ע"ש וי"ל דהי' צריך להיות בכל קרש ב' סימנין א' ב' עד כ' לידע סדר הכ' קרשים. ועוד סימן הכ' שבדרום ושבצפון. א"כ הי' על כל קרש ב' אותיות כנ"ל אך יתר דברי הרמב"ם בפי' המשנה א"י להולמן שפי' הנפ"מ בין הת"ק ורי"ו דרושם אי הוי אב מלאכה בפ"ע, וא"י מי הכניסו לכך ע"ש שצ"ע: