שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק האורג · דף קה:
בגמ' ואעפ"י שמחלל השבת יצא ידי קריעה. לכאורה קשה אמאי יצא כיון דהוי מהב"ע וי"ל דהא לאו מצוה היא ככל המצות דהא אין מברכין עליו אלא חיובא היא ולא שייך בזה מהב"ע. או י"ל דהמצוה היא להיות הולך בבגד קרוע [כמ"ש התוס' ד"ה הא דהוי תיקון הבגד ע"י קריעה שיוכל ללובשו. אך צ"ע דז"א אלא באביו ואמו כדאי' במו"ק (כ"ד.) אבל בשאר קרובים אם רצה להחליף מחליף ואינו קורע. ואע"ג דבנקרע מעצמו לא מהני מ"מ י"ל דצריך להיות הולך בבגד שקרעו. בעצמו וראי' דאסור לשלול תוך ז' והעבירה היא רק עצם הקריעה. מ"מ זה דוחק דיותר נראה דגוף הקריעה היא החיוב ואח"כ ראיתי בירושלמי שהקשה ממצוה גזולה דא"י ידי חובתו בפסח. ואיני מבין בטיב תירוצו של הירושלמי לולי כפי מ"ש אך לפ"ז קשה מ"ש בטוש"ע יו"ד (סי' ש"מ סעי' כ"ט) דבחלוק גזול א"י ידי קריעה אבל לפי' הק"ע אתי שפיר. וכ"מ בט"ז ובש"ך שם. ואולי י"ל דבחלוק גזול הטעם דא"י ידי קריעה כיון דהמצוה הוא להלוך בבגד קרוע כנ"ל ובגזול אסור ללובשו ובס' קרבן העדה הבין כוונת הירושלמי כמ"ש התוס' פ' לולב הגזול בלולב של אשרה שאין המצוה בא ע"י העבירה. ותמה על הרשב"א בסוכה שלא הביא הירושלמי שמביאו הכא בעצמו. ומלבד שנעלם ממנו כי חי' הרשב"א על סוכה היא מהריטב"א כל דבריו דברי שגגה דאין זה ענין ללולב של אשירה. כיון דהעבירה הוא בשעת הקריעה שהיא המצוה. וכמו למ"ד מצות ליהנות ניתנו דאינו יוצא בשופר של שלמים ושל ע"ז משום מהב"ע. ודוקא במה שכבר עבד להאילן כתבו תוס' שאין המצוה בא ע"י העבירה. אבל בכה"ג שהמצוה והעבירה ביחד לא שייך לומר דלולי שהי' עבירה הי' יוצא. דא"כ בטל כל דין מהב"ע דלולי שהי' גזול הי' ג"כ יוצא בו. [אכן בפנ"י בסוכה (ל'.) כתב דהא דס"ל לשמואל דביו"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול. הוא מטעם הנ"ל דהי' אפשר לצאת בו בהיתר דרך שאלה ע"ש. והאריכות בזה הוא ללא צורך הגם שראיתי עוד מי שטעה בזה וכבר כתבתי מזה בסוכה. ובכריתות (ו'.) ועי' מ"ש במנחות (נ"ג) בהג"ה]. עכ"פ אין דברי הירושלמי מתפרשין כן. וא"י לפרש דבריו, אלא לפמ"ש שאין המצוה מתקיימת בשעת הקריאה רק שיהי' הבגד נקרע ועדיין צ"ע [ועי' בפר"ח ובח"י ה' פסח (סי' תנ"ד) ובשעה"מ ה' לולב (פ"ח ה' ה') ובשו"ת רעק"א (סי' קע"ד) מ"ש בזה]:
שם בגמ' ואי אדם כשר הוא חיובי' מחייב דתניא כו'. אע"ג דלא קתני התם דחייב לקרוע אלא לבכות ולהתאבל צ"ל דפשיטא לי' דקריעה נמי בכלל. אבל הי' אפשר לומר ולפרש סוגיא דהכא דבאמת ליכא חיוב קריעה. אלא כיון דאיכא חיוב אבילות וצער ממילא הוי קריעה ג"כ תיקון משום חימום כמ"ש בתוס'. ולפ"ז לשון חיובי מחייב על אבילות קאי. ובהכי מיושב ג"כ מאי דקשה לכאורה מה בין חכם לאדם כשר ] וכ"כ בחי' הריטב"א והר"ן די"ל דאינו חייב בקריעה ומ"מ אם קרע לא הוי מקלקל ע"ש]. אך אין כן דעת הפוס' ביו"ד (סי' ש"מ) ע"ש ובאו"ח (סי' תקמ"ז) וכדבריהם מבואר במו"ק (כ"ה.) וכמ"ש גם הריטב"א שם אלא דבחכם חייב לקרוע אפי' אחר קבורה ובאדם כשר דוקא בין מיתה לקבורה] ולדבריהם קשה קצת הכא דהמ"ל דאיירי בשלא שמע קודם קבורה. וצ"ל דעדיפא מיני' משני. ועמ"ש בפוס':
שם בגמ' למה זה דומה לס"ת שנשרפה. עי' פרש"י. קשה דהא על ס"ת שנשרף אינו מחויב בקריעה אלא אם נשרפה בזרוע וכמעשה שהי' כדאי' שם במו"ק (כ"ו) ע"ש [משום דאיכא חילול השם כפי' הנמוק"י שם וכן הקשה השואל בשו"ת חכ"צ (סי' י"ז) והוכיח מכאן כפי' רש"י דבזרוע הוא כל שא"י להציל ע"ש]. וי"ל כיון דמיתה היא ע"י חטא הוי כמו בזרוע:
שם בגמ' המוריד דמעות כו' נודי ספרתה כו' יש לראות היכן מרומז בכתוב שהוא על אדם וכמ"ש ג"כ במהרש"א בח"א ע"ש]. וגם היכן מצינו שהוריד דוד דמעות על אדם כשר. ושמא היינו הא דבכה על אבנר. ועל שאול שבכה י"ל משום דמלך הוי. אך לפ"ז גם באבנר י"ל משום דנשיא הי' והכל קורעין עליו כדאי' במו"ק (כ"ו.) וי"ל דלא נחשבו אז למלך ונשיא הואיל וכבר ניתנה המלוכה לדוד. מיהו במגילה (י"ד:) אמרינן עדיין שאול קיים ולא יצא טבעך בעולם א"כ הוי שאול מלך. [ואבנר נשיא כ"ז שלא קבלו ישראל את דוד למלך]. ובל"ז לא יתכן פי' זה דהא האי קרא אמר דוד באחוז אותו פלשתים בגת ואכתי שאול ואבנר הוי קיימי. לכן צ"ל דכן לעולם הי' דרכו בקודש להוריד דמעות על אדם כשר. והוכחת הגמ' יש לפרש דאל"ה מה טעם לבקש שכר על הדמעות שהי' בוכה לצרכי עצמו. לכך פירשו שדמעות אלו שעל אדם כשר היו. מיהו פשטא דקרא היא על דמעות היוצאין מן הלב בתורה ועבודה זו תפלה כמאמר שפכי כמים לבך:
בתוס' ד"ה דתניא וכו' משמע לי' להש"ס דמיירי אפי' באינו כשר צ"ע דהא בע"כ מוכרח לומר כן דאל"כ למה לי עומד שם בשעת יציאת נשמה. דבאדם כשר בלאו הכי חיובי מחייב כדתניא מפני מה וכו' ובע"כ שם הפי' נמי לענין לקרוע עליו כדמוכח הש"ס מעיקרא. [אך לפמ"ש לעיל די"ל דמהתם אין ראי' דחייב בקריעה אלא דאם קרע לא הוי מקלקל. שפיר י"ל דהכא מיירי באדם כשר ובשעת יציאת נשמה מיהו חייב לקרוע]: