שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק במה מדליקין · דף ל.
בגמרא בחולה שיש בו סכנה מותר מבע"ל. לכאו' הו"ל לאקשויי טפי אכתי פשיטא וכי עד כאן לא ידעינן דאין שבת עומד בפני פקו"נ ומאי קמ"ל. שוב ראיתי בחי' הר"ן שהקשה כן ע"ש שתירץ. דקמ"ל אע"ג שהי' יכול להוציא הנר מן הבית] וכבר כ' מזה לעיל (ג') בתוס' ד"ה בר. ואפשר לומר דהרבותא הוא בבבא דליסטים דסתם ליסטין על עסקי ממון באים וכשיניח לו ליטול ממונו לא יסתכן רק כיון דאדם בהול על ממונו חיישינן שיבוא לידי סכנה וקמ"ל דפטור. אבל אין לתרץ בזה דמשו"ה תני פטור ולא תני מותר. דהא בחשש ספק סכנה ג"כ מותר לכתחילה והכא נמי איכא ספק שמא בא על עסקי נפשות. אבל אם ידוע שאינו בא אלא על עסקי ממון לא התירו לחלל שבת כדאיתא בעירובין (מ"ה.) ועי' בטוש"ע (סי' שכ"ט סעי' ז') ובמג"א שם]:
שם בגמ' ואת אמרת ושבח אני אה"מ שכבר מתו וחזרת ואמרת כי לכלב חי כו'. לכאורה יש לפרשם ע"פ מ"ש בעירובין (י"ג:) נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא משנברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו. א"כ הכל אמת כי להמתים שכבר מתו טוב להם מן החיים כי נוח שלא נברא ומ"מ לכלב חי הוא טוב כו' כי עכשיו שנברא בהיותו חי יוכל לפשפש במעשיו, ואפשר גם זה כוונת תירוץ הגמ' לעולם יעסוק אדם בתו"מ קודם שימות כל עוד שיכול לפשפש כו':
שם בגמ' ודקאמר שלמה ושבח אני אה"מ שכבר מתו שכשחטאו כו' כמה תפלות ותחנונים ולא נענה וכשאמר זכור כו' הגם שבסדר פ' תשא משמע שמיד בעודנו בהר הזכיר זכור כו' ונענה מיד. (וכ"כ הרמב"ן שם והביא ראי' מן מדרש ש"ר (פרשה מ"ב) איני זז מכאן עד שאבקש עליהם רחמים]. מ"מ בע"כ ס"ל להגמ' כאן דאין מוקדם ומאוחר בתורה כנראה בפ' עקב שזאת הבקשה זכור כו' היתה בסוף ע"ש. (כמו שפי' באבן עזרא וכן הוא במדרש שם (פרשה מ"ד) וע"ש ביפ"ת]. ופי' הגמ' היא דדורות הקודמים משובחים מדורות האחרונים. אך קשה מאי ראי' מכאן הא אינהו תלתא ומשה חד:
שם בגמ' רהטו בתרי' למיבלעי' כו' לכאורה קשה ממ"נ כיון שע"פ טבע אין דעת לשערים וע"כ דע"פ נס ניתן להם הבנה א"כ הו"ל להבין האמת שאין כוונתו על עצמו. וצ"ל דאין ה"נ השערים הבינו שאין כוונת שלמה לעצמו. רק לגבי אנשים אחרים השומעים שיטעו ויסברו שעל עצמו אומר משו"ה רהטי בתרי' שיפרש בפיו שכוונתו על מלך הכבוד ב"ה כי היכי דלא ליתי למטעי כנ"ל:
שם בגמ' אמות בא' בשבת. י"ל משום שלא רצה לבטל מצות עונג שבת של יום ההוא עצמו. ורש"י פי' שיוכלו להתעסק בו ובהספדו. וקשה כיון דימות בשבת ויקבר ביום א' א"כ יום הקבורה כיום המיתה שיוכלו להתעסק בהספדו ומאי נ"מ:
שם בגמ' אמות בע"ש. לכאורה קשה דגם כאן שייך הטעם דאין מלכות נוגעת בחברתה כו'. ואין לתרץ דמוחל על מלכותו. דהרי גם אם הי' מת בא' בשבת בטח היה שלמה מוחל על המלכות ומ"מ לא אהני לי'. וע"כ דשייך גם בכה"ג מלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול: