אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק במה מדליקין › דף כז.

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק במה מדליקין · דף כז.

דף כו:

בגמ' נפקא לי' מאו בגד. לכאורה קשה למה לי תרי מיעוטי דיצטרך או בגד לא לכתוב הא ולא הא. ונראה דמכאן יצא לו למהר"ם לובלין בחי' לפרש דרבא אליבא דרשב"א דאמר דמטמא שלשה ע"ש בשאר בגדים היינו דוקא בשרצים לא בנגעים. ע"ש שלא הביא ראי' לדבריו ואפשר מכח קושיא הנ"ל הוצרך לזה. איברא דלשון הגמ' לעיל דכו"ע מיהת שלש על שלש בצו"פ מטמא כו' משמע דבשלשה על שלשה פליגי בשאר בגדים גם בנגעים. דאל"כ לא אצטריך לפרש בצו"פ אלא בקיצור שע"ש מטמא. מ"מ דברי מהר"ם נראין. גם מלשון הגמ' דשלשה ע"ש איכא בינייהו משמע דפליגי בשטע"ש אי שוה שאר טומאות לנגעים. וכ"מ מדברי רש"י למעיין היטב. ונראה עוד ראי' למהר"ם מלקמן (כח:) דאמר בפשיטות דנוצה של עזים אינו מטמא בנגעים כדפירש"י התם דצמר ופשתים כתיב ומשמע דזה אמת לכו"ע וע"כ לומר דלא פליגי אלא בשאר טומאות כנ"ל. וכ"פ הרמב"ם (פי"ג מה' טו"צ) להלכה לחלק בזה. אכן הרשב"א הביא בשם רב האי גאון דגם בנגעים ס"ל לאידך תדבר"י דמטמא בשאר בגדים. והרשב"א תמה עליו ע"ש]:

שם בגמ' אלא דר"פ בדותא הוא. לכאורה הי' אפשר לישב דברי ר"פ דכוונתו לאתויי כלאים. דיש מקום להסתפק בבגד משי ויש בו בצד, אחד חוטי פשתן ובצד הב' חוטי צמר אי הוי כלאים. דפשוט י"ל דוקא שעטנז שהצמר והפשתים מחוברים ביחד אבל מה שיש בהבגד צמר בפ"ע ופשתן בפ"ע אין איסור. אך מהאי קרא דבגד כלאים שעטנז ל"י עליך. יש להוכיח כיון דסתם בגד כולל כל בגדים א"כ משמע דבגד שיש בו כלאים אסור כל הבגד. ולהכי קאמר לאתויי כלאים דהבגד ג"כ דוקא צמר או פשתים ואפשר דס"ל להגמ' דבאמת כה"ג אסור כיון דיש בהמשי צמר ופשתן אפי' כל א' בפ"ע [כדעת הרמב"ם (פ"י מה' כלאים) [אכן הרא"ש בנדה בה' כלאי בגדים (סי' ט"ו) התיר לחבר עורות התפורות בפשתן תחת בגדי צמר ע"ש]. ועי' בטוש"ע יו"ד (סי' ש' סעי' ה') שהכריעו להקל] וצ"ע. עוד קשה דהא י"ל דלא תלבש שעטנז צו"פ הוא לאו בפ"ע ועל צו"פ לוקה ב' פעמים ועל שאר בגדים לוקה ג"כ מהך קרא דבגד כלאים כו' לא יעלה כו'. ושפיר איצטריך לתדבר"י לאשמעינן דגם הך דלא יעלה לא קאי אלא אצו"פ:

בתוס' ד"ה מה לנגעים כו' אבל בשרצים לא כו'. בזה מתורץ מה שיש להקשות אהא דקאמר אי ס"ד נגעים חמירי לכתוב גבי שרצים כו' דמהיכי נילוף בנגעים דהא לא הוי ק"ו כלל מאחר דיש חומרא בשני'. דכמו שתרצה ללמוד ק"ו שיטמא בנגעים גע"ג משרצים דלית בי' טומאת שתי. כמו כן יש ללמוד להיפוך דשתי מיטמא בשרצים מק"ו דנגעים דלא מיטמו גע"ג. וממילא לא הוי ק"ו כלל כמ"ש הפוסקים לענין סוכה בפסח ומצה בסוכות [עי' מל"מ (פ"ו מה' חו"מ) ובאוה"ח פ' מצורע ועי' בתוס' בזבחים (ט"ז:) ד"ה ולא ובחולין (כ"ג:) ד"ה ותהא] אך למ"ש התוס' דבשרצים ילפינן מהפסוק דאינן מטמאין שתי שפיר נשאר הק"ו על גע"ג לנגעים:

בד"ה אי ס"ד כו' הא ודאי דנגעים חמירי כו'. כוונתם דמוכח מקרא דיכולין ללמוד מנגעים אע"ג דחמירי. והטעם דהוי רק גילוי מילתא בעלמא דהוא בכלל בגד:

בד"ה שכן מטמא כו' ותימא לר"י כו'. לפע"ד נראה ליישב דשיעור סתימת פי אמה אית בי' להקל ולהחמיר דבאדם קטן הוי פחות מעדשה ובאדם גדול הוי טפי מעדשה. ולכך כדפריך דמצינו חומרא בזב שמטמא בכ"ש משני שפיר דלאו חומרא הוא משום דבעי חתימת פ"ה אבל לומר דקיל משרץ ג"כ אינו כיון דבקטן לאו קולא הוא כנ"ל. גם י"ל לפע"ד דזה דצריך סתימת פי האמה אינו בכלל שיעורין דהוי הל"מ רק דמוכח מקרא דכתי' החתים בשרו כו' ע"ש בנדה (מ"ג:) א"כ י"ל דאין זה קולא אלא דפחות מהכי אין בו טומאת זיבה ככל הפרטי דינים שיש בזוב דאינו מטמא באונס. ומ"מ דחי הגמ' שפיר דליכא חומרא דמטמא בכ"ש כיון דבעי סתימת פי האמה אבל לא מדין שיעורין הוא כנ"ל:

(עוד י"ל לפמ"ש התוס' דכטדשה שהיא עבה כדמרדד לא הוי רחבה טפי מגריס. דנהי דאיכא סברא דבכעדשה יש בה עילוי יותר מכגריס מ"מ הכא שפיר פרכינן דלא נילוף נגעים משרצים. דבשרצים די בעובי עדשה ובנגעים צ"ל דוקא משך גריס ואף שיש עובי עדשה לא הוי נגע. אבל בבעל קרי אין לומר דהוא חמור ממצורע מדמיטמא בחתימת פ"ה וא"צ להיות כהמשך גריס. דהא אי אפשר להיות יותר מחתימת פ' האמה):

בד"ה מנין וא"ת כו' וי"ל כו' לשון התוס' תמוה בעיני שהקשו אמאי צריך ריבוי וגם בתירוצם כתבו הואיל דיש להם שם לווי איצטריך לרבות. משמע דבאמת הוי צמר. והלא מפורש במשנה לענין כלאים (פ"ט מ"א) דאין צמר אלא הבא מן הרחלים. וע"ש בר"ש בשם הירושלמי דגם התם הטעם היא משום די"ל שם לווי (והו"ל להקשות אמתני' דהתם]:

בד"ה אלא כו' תימא לר"י כו' דלהוי צו"פ מופנה כו'. וצ"ע דמ"מ איך נאמר דתדר"י שאמר הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם כו' קאי רק אכלאים. והלא בהם כתוב בפירוש צו"פ ואע"ג דצריך לדרשא אחריתא מ"מ כ' צו"פ ולא נאמרו בתורה סתם:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה