שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק במה מדליקין · דף כו:
בגמ' דתני דבי ר"י הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם ופרט לך הכתוב בא' מהם כו' ויש לעיין דבמ"א דרשינן איפכא כמו עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבלה בפ"ב דפסחים (כ"א) וכן בסוטה (ב'.) ילפינן מעד אחד דכ"מ שנאמר בתורה סתם עד הוי שנים ע"ש. ואין לומר דפלוגתא הוא דתנא דבי ר"י דהכא פליג נמי בהני דלעיל] דהא גם אנן דלא ס"ל הכא כר"י הוא מריבוי דאו בגד כדלקמן בברייתא אין לי אלא צו"פ והיינו מדרשא דר"י דהכא ואפשר דשאני הכא הואיל דכתיב והבגד כי יהי' בו נגע בבגד צמר כו' והוא כפל לשון דהו"ל למיכתב והבגד צמר כו' משמע דבא לאשמעינן דכ"מ שנאמר בגד הוא צו"פ משא"כ בכל הני לית בהו כפל לשון רק היתר הנאה ועד אחד וצ"ע בכללי הגמ' אפשר כ' מזה, [ואפ"ל דהתם דבלאו קרא משמעות לא תאכל משמע אכילה לבד ולא הנאה ע"כ קרא דנבילה אתי לאסור הנאה כיון דלהתיר א"צ קרא וכן בסוטה דבלאו קרא עד משמע אחד ע"כ אתי קרא לאפוקי ממשמעות. אבל הכא דסתם בגד משמע כל בגדים שפיר אמרי' דמדכתי' צו"פ ילפינן למעט שאר בגדים וכה"ג איתא בב"ק (ע"ז:) הכא מענינא דקרא והכא מענינא דקרא ע"ש. וכ"מ בדברי הרא"מ בפ' שמיני בהא דאמרי' כ"מ שנאמר עגל בן שנה הוא ע"ש]:
שם בגמ' אלא שלשה ע"ש דחזי בין לעניים כו'. לשון אלא אינו מובן, ונראה דלפי' הרב פורת בתוס' א"ש דה"פ דמעיקרא ס"ל לדרוש הק"ו כתי' ר"י ורשב"א שבתוס' ד""ה השתא כו' ע"ש. ולכך פריך א"ה שלש על שלש נמי נילף בק"ו דלפי' הרב פורת לק"מ אלא ע"כ דבס"ד ס"ל כר"י ורשב"א ולזה גם הרב פורת מודה. אבל במסקנא מסיק דבאמת מצד עצמו לאו ק"ו הוא אלא ג' על ג' דחזי לעשירים וידעינן מסברא לכן אתי בק"ו נמי לרווחא דמילתא וכפי' מהרש"א. אבל שלש על שלש דליכא סברא גם ק"ו ליכא כמ"ש התוס' בד"ה השתא כו' ולכן לא הביאו התוס' תי' הרב פורת אלא בתר דשני אלא כו' אתי בק"ו ע"ש ובפי' מהרש"א ותראה שכנים דברינו:
שם בגמ' ואימא לרבות שלשה על שלשה בשאר בגדים פרש"י ושלש ע"ש אתיא בק"ו כו'. ותמהו בתוס' דהא אידחי הק"ו. אבל כוונת רש"י נראה דהא דדחי הק"ו לא ברירא לי' אך כיון דילפינן מקרא אית לן למימר דמק"ו ליכא למילף. ופריך מנ"ל הכי אדרבה נילף מק"ו וקרא אתי לרבות שאר בגדים בג' על ג'. ומשני דאיכא מיעוט. והדר פריך נוקי המיעוט על שלש והבגד לרבות ג' על ג' ומשני דאיכא ב' מיעוטים. ובזה מיושב מה שהקשה המהרש"א בתוס' ד"ה אתי דמנ"ל למעט בגד גמור בשאר מינים כיון דליכא אלא ב' מיעוטים א' על גע"ג וא' על שלש ע"ש מנ"ל למעט בגד שלם. ולפמ"ש יתיישב אחר העיון היטב דכוונת הגמ' דוודאי מיעוט א' ממעט הכל רק דנרבה מוהבגד וכתב לן מיעוט שני להודיענו כי והבגד לאו ריבוי הוא על שאר מינים אלא לרבות שלש ע"ש אתא דמק"ו לא נדע. ושלא נטעה למימר דהוי ק"ו וקרא אתי לרבות שאר מינים. וא"כ ל"ק מ"ש מהרש"א דמנ"ל למעט בגד שלם פי' די"ל דוהבגד אתי לרבות שאר מינים בבגד שלם ז"א דא"ה סגי במיעוט א' דממעט הכל והבגד יהי' ריבוי על בגד שלם. אלא ודאי דאליבא דאמת והבגד לא קאי כלל על שאר מינים ואין לנו לרבות כלל שאר מינים דמיעוט א' סגי למעט הכל רק מיעוט ב' אתי להודיענו דוהבגד לא קאי על שאר מינים. ודוק היטב כי גוף הקושיא מתורץ בזה. אך לשון הגמ' אבל שלשה ע"ש מיטמא אכתי לא נתיישב דהו"ל למימר אבל בגד שלם מיטמא ומכאן היו יכולים התוס' להוכיח כהרב פורת. אבל זה אפשר נכלל במ"ש התוס' ד"ה ואימא כו' להוכיח כהר' פורת. (עוד י"ל קושי' התוס' דלכאורה מהיכי תיתי לחלק בין מידי דחזיא לעניים או לעשירים ולדרוש טעמא דקרא. וי"ל דמזה גופא דחילקה התורה בין צו"פ לשאר בגדים ע"כ משום דצו"פ חשיבי טפי משאר בגדים לכן י"ל ג"כ דדוקא שתי וערב דחזי לעשירים מיטמו משא"כ ג' על ג'. אבל אם נאמר דגם בשאר בגדים מיטמו בשע"ש שוב אין לומר מסברא דנפשין דתליא בחזי לעשירים דוקא. דהא שאר בגדים לגמרי נמי לא חשיבי. ואף דלגמרי בבגדים שלימים י"ל דחזיא. מ"מ בשע"ש בודאי לא חזיא לעשירים להצניע כיון שיכול לעשות בגד חדש ומ"מ מיטמו ושוב שפיר איכא ק"ו):
בתוס' ד"ה רשב"א כו' וא"ת כו' אמאי נקט שלש ע"ש. ואפשר דכיון דשלשה על שלשה מטמא מדרס ואין מסככין בו [אם יחדו למדרס] לכך נקט שלש ע"ש משום דבעי למימר דמסככין בו והיינו בשלש על ג' דאין בו טומאת מדרס. דאע"ג דהשתא ס"ל דבשאר בגדים ליכא טומאה מ"מ נראה דטומאת מדרס איכא דהכא בגד בעינן ולא נקרא בגד אלא צו"פ אבל במדרס כל הראוי למדרס טמא כנ"ל:
בד"ה השתא תימא לר"י כו' לכאורה הי' נראה ליישב דהא שיעורא דשתי וערב לארוג שלש ע"ש הלכה למשה מסיני הוא ככל שיעורין דעלמא. ולא תליא כלל בדין דבגד עצמו דבזה קים להו דלא הוי הל"מ כמ"ש בפנ"י] ושוב לא קשה כלום. אכן באמת בתו"כ פ' תזריע דריש דכמו בגד צריך להיות ג' על ג' כמו כן שתי וערב והובא בתיו"ט בנגעים שם. איברא דלפ"ז תמוה תי' ר"י ורשב"א שבתוס' דלפי דברי התו"כ כל היכי דנימא דבגד שלש על שלש אינו מטמא שוב נילף במה מצינו דגם שתי וערב אינו מטמא עד שיהי' בו לארוג שלשה על שלשה א"כ לא תי' תוס' כלום וצע"ג בזה ותי' הרשב"א בל"ז אין מובן לי דמסברא למה צריך שלש על שלש מיהת כיון דראוי לצרפו לאריגה א"כ אף כל דהו נמי ליטמא:
בד"ה ואימא כו' ונראה כו' שנרבה שלשה ע"ש כו' פשוט נראה כוונתם כמו שסיימו דליכא מיעוט וממילא מסברא יש לרבות גם שאר בגדים. וא"כ קאי בשיטת הר"פ דא"צ ריבוי לשלשה ע"ש]. דאל"ה כיון דלא נלמד אלא מק"ו אמרינן דיו כמו שתי וערב ולכן נדחק מהרש"ל בפי'. והמהרש"א פי' דוהבגד מרבי תרוייהו וכמ"ש בתו"י ג"כ. ואין לשון התוס' משמע כדבריו ועמ'"ש בדיבור שאח"ז:
בד"ה ואימא כי אימעוט כו' עי' מהרש"ל ומהרש"א דחה פי' שאין הבנה בדברי התוס' לפי' מהרש"ל. ולא עמדתי על תוכן פי' המהרש"א בתוס'. אבל לע"ד מיושב שפיר פי' המהרש"ל דעיקר קושית התוס' הוא דאיך יהי' המיעוט על שלש ע"ג. הלא אם יש טומאה בשאר בגדים בשלשה ע"ש א"כ אין ריבוי כלל בשלש ע"ש אף בצו"פ דוהבגד אתי לשלשה ע"ש. דדוקא עכשיו דאין טומאה אלא בצו"פ ואיכא ק"ו על שלשה ע"ש ע"כ אתי והבגד על שלש ע"ש אבל אי נימא דאיכא טומאה בשלשה ע"ש שפיר אתי ע"ז והבגד וא"כ אם הי' מיעוט א' א"א לאוקמא על שלש ע"ש. ואית לן למימר דלהכי כ' התורה המיעוט כדי שנדע דוהבגד אתי על שלש ולא על שלשה ע"ש. כיון דבשאר בגדים ליכא טומאה ובצו"פ איכא ק"ו ונוקי והבגד על שלש ע"ש בעבור זה כתבה התורה המיעוט. וזה כוונת המהרש"ל ג"כ שכ' דצריך לגופי'. ותי' התוס' ג"כ אינו מובן. וצ"ל כוונתם דאף דשיטת הגמ' הוא דכל שנוכל לאוקמי ריבוי על שלשה ע"ש א"י לרבות ג' על ג' מ"מ המקשן ס"ל עכשיו דמריבוי א' מרבינן הכל:
בא"ד מה צריך מיעוט מהיכי תיתי לרבות שלש ע"ש כו' הוכחה זו היא לפמ"ש לעיל דקושית הש"ס דנרבה שלשה ע"ש מדלא כתיב מיעוט ע"ש. ולשונם צ"ע. דהו"ל להקשות בקצרה מאי פריך דלא מיעט אלא שלש על שלש. מה בכך מ"מ מהיכן נוכל לרבות שלשה על שלשה כיון דוהבגד אתי לשלש על שלש בצמר ופשתים אלא ע"כ מסברא ידעינן כמו שפי' הרב פורת. אבל לולי דבריהם יל"פ הקושיא דנימא דוהבגד אתי לרבות שלשה ע"ש בשאר בגדים וחדכתי' בבגד צמר או בגד פשתים ידעינן שלש ע"ש בצו"פ. וממילא ידעינן למעט ג"כ שאר בגדים גע"ג מהך דצו"פ דוקא. ושוב ל"ק דלמה צריך המיעוט דהא צריך קרא על צו"פ גופי' לטמא בשלש על שלש:
בד"ה תרי מיעוטי כו' וי"ל כו'. הקשה מהרש"א לשיטת הר"י פורת לא לכתוב שום מיעוט ונדע ג"כ שלשה ע"ש בשאר בגדים וכן הקשה בתו"י. וא"י קושיא זו דא"כ בכל מיעוט אחר מיעוט דלרבות ג"כ יקשה כן. ועי' בתוס' יומא (ס'.) ד"ה תרי מיעוטי שהקשו כן ותי' דשמא הוי ממעט מאיזו דרש ע"ש. וא"כ גם כאן י"ל הכי]. מיהו נראה דפי' מהרש"א מוכרח דהתוס' לא קאי לשיטת הר"י פורת דאל"ה תימא מה דסיימו התוס' אבל השתא כו' ע"כ אתי למעוטי כו' וקשה דנימא מיעוט אחר מיעוט אתי לרבות גם שלש ע"ש בשאר בגדים [ואילו הי' כתוב רק חד מיעוט עם והבגד לא הוי ידעינן רק שלשה ע"ש]. ולמהרש"א ניחא דשפיר יקשה דלא לכתוב שום מיעוט רק בשלשה ע"ש ואי לא הוי כ' שום מיעוט לא הוי ידעינן כיון דנלמוד רק מק"ו דשתי וערב. ובאמת א"י למה הוצרכו תוס' לסיום זה אבל השתא כו' דבל"ז א"ש השתא דנוכל לאוקמא הב' מיעוטים על שלשה ע"ש ועל שלש ע"ש למה נימא דלרבות אתי. והנה דברי התוס' ישנים שכ' ולבי מהסס כו' כל דבריו תמוהים. ולולי דמסתפינא הו"א דט"ס יש כאן וקאי על מ"ש תוס' אבל השתא כו' וכך צ"ל ולבי מהסס דאכתי נאמר אין מיעוט א"מ אלא לרבות שלש ע"ש. ויותר נראה נכון לכל מה שכתבתי מקודם ודוק: