שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק במה מדליקין · דף כג:
בגמ' לא כפה עלי' כלי עשאה כמדורה כו'. קשה מנ"ל דאין יוצאין במדורה. וי"ל משום דנראה שהדליקו להשתמש בו ולפ"ז לנר שבת ויו"ט דעשויי להשתמש יוצאין במדורה וכמ"ש לעיל (כ"א.) אכן מדברי הרמ"א (סי' תרע"א) בשם האו"ז לא משמע כן]:
שם בגמ' בעי רבא נר חנוכה וקה"י כו' והקשה הר"ן היכי דחינן קידוש היום דאורייתא משום נר וביתו ונ"ח ותי' דמצי לקדש אריפתא. ונ"ל דאריפתא לא דוקא דוודאי יוצא בהזכרה בתפלה דמצוה דאורייתא הוא רק לומר ויכולו להעיד על יום השבת. [וכ"כ בעטרת זקנים (סי' תרע"ח) אכן בט"ז שם מבואר דאם אין לו פת אז פת עדיף שצריך לקדש עליו מדאורייתא]. ובהג"א הוכיח מכאן דאין מקדשין על הפת דאי מקדשין על הפת פשיטא דנר ביתו או נ"ח עדיף מקידוש. כוונתו דאי מקדשין על הפת ממ"נ ליכא למיבעיא. דאי אין לו פת פשיטא דפת קודם שיעשה בו מצות סעודת שבת גם יצא בו ידי קידוש. ואם יש לו פת א"כ יכול לקדש על הפת. אבל אי אין מקדשין על הפת שפיר איכא למיבעיא נמי אפי' היכא דאין לו פת איזה מהן קודם אי קידוש או נ"ח ונ"ב. דכיון דאין מקדשין על הפת אין לפת קדימה כלל עליהם דגם בפת לא יקיים אלא מצות סעודת שבת ולא מצות קידוש:
שם בגמ' הרגיל בנר כו' חליף אפיתחא כו'. מלשון אפיחתא משמע קצת דמיירי בחנוכה דמדליקין על הפתח אכן רש"י פי' בשרגא דשבת):
שם בגמ' סברה לאקדומה א"ל ההוא סבא תנינא כו'. אין רחוק לפרש למ"ש התוס' בחולין (ו'.) ד"מ דכ"מ שמזכיר ההוא סבא הוא אליהו דעדיין לא עשתה רק חשבה בלבה להקדים. ולכך לא אמר לה רב יוסף בעצמו כן אלא הסבא הבין מחשבתה:
שם בגמ' שמן שריפה כו' שמצוה עליו לבערו פי' רש"י דילמא אתי בי' לידי תקלה. ולכאורה ראי' לדבריו דאי מצוה בפני עצמה הוא לשורפה כמ"ש רש"י לקמן (כ"ה.) משום דדמיא לקודש] למה לי טעמא דשמא יטה תיפוק לי' דאין עושין מצות חבילות חבילות אך יש לדחות דלא הוי חבילות. דהמצוה בשריפת תרומה הוא במה שנשרף משהו בכל רגע ורגע אבל המצוה של שבת הוא בהדלקה מדמברכינן להדליק ש"מ דהדלקה עושה מצוה כמו בחנוכה לעיל. ואפי' אי בשבת הנחה עושה מצוה מ"מ לאו ענין אחד הוא. דלענין שבת המצוה היא מה שמאיר ולגבי תרומה המצוה הוא שנשרף:
שם בגמ' אלא מעתה ביו"ט לישתרי גזירה יו"ט אטו שבת. וקשה טובא חדא וכי לא ידעו דאין שורפין קדשים ביו"ט וה"ה תרומה טמאה. [וא"כ אפי' למאי דס"ל השתא דמיירי במדליק בעיו"ט בעוד יום כמ"ש בבעה"מ ובפנ"י נמי א"ש דאיכא למיגזר שמא יטה בלילה ויחלל יו"ט]. וגם מה שתמהו התוס' דרבה עצמו ס"ל לקמן דרשא דלבדו. וגם אי גזירה יו"ט אטו שבת כל הפסולים בשבת יפסלו ביו"ט. וגם מה שהקשו התוס' דהוי גזירה לגזירה. וגם מה שהקשו לקמן מהא דחלה שנטמאת אל יזיזו ממקומה ע"ש ד"ה גזירה ע"כ נלע"ד דבאמת רבה ידע דאין שורפין תרומה טמאה ביו"ט משום דכתיב הוא לבדו כדקאמר לקמן הוא ולא מכשירין לבדו ולא מילה שלא בזמנה. ופרש"י שם דה"ה תרומה טמאה כיון דיכולין לשורפו אחר יו"ט אינו דוחה יו"ט. אבל כיון דאינו אלא איסור בעלמא ולא הוי עכ"פ חילול יו"ט בלאו כיון דנהנה ממנו בשעת הבערה ועכ"פ שייך בזה מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך [דלמסקנא דגמ' בביצה (י"ב.) רבה נמי ס"ל דאמרי' מתוך כיון דס"ל בפסחים (מ"ו) דאמרי' הואיל ולפמ"ש הרשב"א לקמן (ל"ט:) מאן דלית לי' מתוך כ"ש דלית לי' הואיל ע"ש]. אלא איסור לכתחילה להכי ס"ל דליכא למיחש לשמא יטה כמו בשבת. וע"ז משני דגזירה אטו שבת כיון דעכ"פ אסור להטות גזרו בי' אטו שבת. ומיושב הכל דאע"ג דבעלמא לא גזרינן גזירה לגזירה הכא שאני דקצת איסור יש בהטי' ביו"ט ג"כ אבל משום איסור דיו"ט לחוד לא גזרינן כיון דלא הוי אלא לאו הבא מכלל עשה כמ"ש התוס' בביצה שם דל"א בכה"ג דאהדרי' לאיסורא קמא ע"ש וכבר כ' המל"מ (פ"א מה' יו"ט) דלאוין שא"ח עליהם מלקות לא גזרינן בהו כולי האי]:
שם בגמ' ר"ח אמר לשמא יטה ל"ח, לכאורה משמע דלגמרי לא חש שמא יטה ופתילות ושמנים דאסרו בשבת משום שמא יכבה הוא (כמ"ש התוס' ישנים לעיל בריש פרקין] אך לפ"ז קשה למה אוסר ר"ח להדליק בחנוכה בשבת לעיל. ולפמ"ש שם יש ליישב ע"ש. וצ"ל לשמא יטה מחמת מצוה היא דלא חיישינן אבל שמא יטה משום שא"נ אחר הפתילה חיישינן]:
בתוס' ד"ה ד"ה הדר כו' ועוד נראה לרשב"א דלהכי מקדימין של ר"ח כדי להפטיר בחנוכה. ומדקדקין לפ"ז בר"ח בחנוכה בחול למה מקדימין של ר"ח. ונראה דבאמת מסקינן במגילה (כ"ט:) דקורין בדר"ח ג' ורביעי בדחנוכה. והטעם נראה כיון דלעולם בר"ח יש יותר קריאות מחנוכה דבר"ח קורין ד' ובחנוכה ג' לכן גם בחנוכה קורין ג' בדר"ח. ולפי שיש בו ג' קריאות יש להקדימו לדחנוכה דהוא רק קריאה א'. משו"ה לא הקשו התוס' אלא על שבת ור"ח וחנוכה דאז בדר"ח קריאה א' ובחנוכה א' א"כ יקדימו דחנוכה וע"ז תי' הרשב"א שפיר. ולכאורה פשטא דגמ' בסוף מגילה אין משגיחין בחנוכה משמע דמטעם חשיבות ר"ח אדחנוכה מקדימין לקרות בדר"ח ע"ש. וא"כ לענין הפטורה נמי. וי"ל דהטעם דא"מ בחנוכה משום דעזרא תיקן כל הקריאות דשבת ור"ח. אבל קריאה דחנוכה הי' תקנה מאוחרת לכן דר"ח קדים. אבל ההפטרות שנתקנו אח"כ שפיר יש להקדים פרסומי ניסא כנ"ל: