אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק במה מדליקין › דף כג.

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק במה מדליקין · דף כג.

דף כב:

בגמ' עששית כו' אלא א"א הנחה ע"מ האי מכבה ומדליקה מכבה ומגבי' כו' קשה מנ"ל הא דאי הנחה ע"מ צריך להניח המנורה עם השמן לשם מצוה דילמא מה שמדליק עכשיו הוי הנחה מה שמניח האור ומה שהי' מונח מקודם כשהי' כבוי לא מעלה ולא מוריד. [והנותן את האור הוא העיקר כדאיתא בביצה (ל"ד.) באחד שופת את הקדירה כו' ואחד נותן את האור דאי נתן את האור לבסוף הוא חייב ולא הראשונים ע"ש דאיהו הוא דעביד והנך לא עבדי מידי כפי' רש"י שם]:

ועי' מ"ש בתוס' דאמאי מכבה וחוזר ומדליק בהגבהה סגי ותירצו דכיון שהדליקה מתחלה לצורך שבת גרע [ומדבריהם נראה דלמ"ד הנחה עושה מצוה אם הדליקה למצות חנוכה יוצא בה כל ימי חנוכה כ"ז שדולקת והולכת]. אכן רש"י פי' שהיתה דולקת למצות חנוכה וי"ל דמ"מ כיון שהדליקו למצות לילה הראשונה ג"כ גרע דנהי דאם הי' דולקת מעצמה הי' כשר מ"מ כ"ז שלא נכבה עדיין מצות לילה הקודמת עליו. דהרי אם הקצה לכל היום ודאי אסור כל היום [אפשר לדעת הרמב"ם דגם ביום היו מדליקין את המנורה א"כ גם ביום הי', זכר לנס הנעשה] א"כ עדיין המצוה חל עליו. גם י"ל דהוי כמצות חבילות חבילות דמה"ט אין אומרין ב' קדושות על כוס א' וה"ה ב' מצות על נר אחד אלא דאם מכבה בטל מצוה ראשונה ולכך בעינן מכבה ומגבי' כו' אף אי הנחה ע"מ כנ"ל. (ומ"ש הר"ן ראי' מנר מערבי שהי' מכבה וחוזר ומדליק [מלבד די"ל דבמנורה לכו"ע הדלקה עושה מצוה י"ל מפני שלא ידע אם ידלוק יום המחרת אם לא יתן שמן חדש וכיון שהי' צריך ליתן שמן שוב הי' צריך להטיבה והי' צריך לכבותה כדי שיוכל להטיב:

שם בגמ' ועוד מקדמברכינן כו' להדליק כו' דהכי איתא במס' סופרים או י"ל דממעשים בכל יום דייק. מיהו י"ל דכל הספק אי הנחה ע"מ הוא דוקא כשהדליקו מבחוץ כיון דיש מקום קבוע על הנ"ח לכן י"ל הנחה ע"מ. ומה"ט לא מיבעיא לן בנר שבת שאין לו מקום קבוע אלא בנ"ח. וא"כ ממה שנוהגין עתה לברך להדליק אין ראי' דבפנים בוודאי הדלקה עיקר המצוה כנ"ל אלא דגם אז כשהדליקו בחוץ בירכו להדליק כנ"ל. ובזה י"ל קצת הסוגיא דלעיל דאמרינן מאי הוי עלה דתמוה מאי מספקא להו כיון דרבה עביד כשמואל [כמ"ש בתוס']. ולמ"ש י"ל דמסתמא בזמן רבה ואביי הי' הגזירה כמ"ש תוס' מכי אתא חברי לבבל כו' והדליקו בפנים. א"כ כיון דתליא בהנחה ע"מ אין ראי' ממה דעביד רבה כשמואל כיון דאז הדליקו בפנים הדלקה ע"מ ואכתי נשאר ספק בזמנים שמדליקין מבחוץ כנ"ל. ואביי דאמר דרבה ס"ל בהא כשמואל י"ל דלא ס"ל דהא דמדליקין מנר לנר תליא בהא דהדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה]:

שם בגמ' א"ר זירא מריש הוי משתתפנא כו'. קצת נראה דהי' מסופק בדינא דר"ש אי אכסנאי חייב ולכך אשתתף והיינו דאמר השתא ודאי לא צריכנא דמשמע דמעיקרא נסתפק בדבר כנ"ל:

ומכאן יש להביא ראי' לשיטת התוס' לעיל דהמהדרין מן המהדרין לא היו עושין נר לכל א' וא' כמו המהדרין דאל"כ האיך סמך במה שהדליק הבעה"ב דמסתמא הי' ר"ז מהדר. לפמ"ש התה"ד והט"ז (סי' תרע"ז) דאע"ג דמדליקין עליו בביתו צריך להדליק בפ"ע דגם זה בכלל המהדרין ע"ש ע"כ צ"ל שלא הי' ר"ז חושש לעשות כמהדרין ע"ש:

שם בגמ' אריב"ל כל השמנים כולן יפין לנר. נראה דקאי אנ"ח לכן התיר כל השמנים כולן [אפי' אותן שא"מ בהם בשבת]. ולפ"ז הא דאמר שמן זית מן המובחר הוא משום דומיא דמנורה או להידור מצוה. אבל בשבת כיון דפליגי חכמים ור"ט לקמן במשנה אי בעינן דוקא שמן זית א"כ פשיטא דמן המובחר הוא כמ"ש תוס'. אבל בדרבה דהוי מהדר אחר מישחא דשומשמי אין הכרח לפע"ד דקאי דוקא אחנוכה דאפשר דאדרבה דלא חשש לחפש אחר שמן זית כדי להראות הלכה לתלמידים דכל השמנים כשירין. אלא כיון דשמע ההיא דריב"ל דבלא חשש הטי' הוא מן המובחר להידור מצוה לכך שוב לא חשש שיטעו לפסוק כר"ט הואיל ומצד עצמו דולק יפה לא יבואו לטעות עי"ז כנ"ל ובעיקר לשון התוס' דמשמע בפשיטות דטעמא דר"ט לקמן משום שמא יטה כמ"ש התוס' שנמשך אחר הפתילה טפי מכולהו כדמוכח במתני' דכולהו מודו בי' דמדליקין והאי טעמא דנמשך אחר הפתילה הוא לסלק חששא דשמא יטה]. לא ברירא לי מנ"ל הא. דלכאורה יותר נראה טעמא דר"ט דס"ל דחכמים תיקנו להדליק דוקא בשמן זית להיות כעין דאורייתא במנורה. וכ"מ קצת בגמ' לקמן (כ"ו.) דעמד ריב"נ על רגליו ואמר מה יעשו אנשי כו' שאין להם שמן זית. ואי הי' מחשש הטי' מאי קושיא היא ומשמע דמטעם דין מצות הדלקת נר שבת היא וכמ"ש ואינו מוכרח:

שם בגמ' מריש הוי מהדר מר אמשחא דשומשמי האי משיך נהורי' טפי. פי' רש"י שאינו ממהר לכלות כשמן זית. אין נראה לפרש משום שיכבה במהרה שהרי יכול להוסיף שמן יותר. אלא נראה דכשהאש מכלה רוב שמן אין האור יפה כי רוב הלחלוחית מכבה האור. וגם האש יש לו ב' פעולות שורף ומאיר וכשא"צ לשרוף הרבה מאיר ביותר והתוס' כ' דלא קאי אשבת דשם כו"ע מודין דשמן זית מן המובחר דהא ר"ט ס"ל א"מ אלא בשמן זית ע"ש. ולכאורה אין דבריהם מובנים לי דאם קשה להו על הס"ד דמהדר אחר שומשמין הא יש לו טעם דמשיך טפי. א"כ נהי דלענין המשכה אחר הפתילה שמן זית מובחר מה בכך כיון דהלכה כת"ק דר"ט ואין חוששין בשמנים הכשרים לשמא יטה שע"פ רוב אין נכבין. שפיר לקח שמן שמאיר יפה אע"פ שאינו נמשך אחר הפתילה כל כך. ואם כוונתם דמדאינו נמשך אה"פ מסתמא אינו דולק יפה א"כ תיקשי אדחנוכה ג"כ כיון דאינו דולק יפה. ולכן אפשר לומר דכוונת התוס' להיפוך דוודאי הפלוגתא לענין אי נמשך אחה"פ אינו שייך לענין מה שדולק יפה. וא"כ רבה ידע הא דמן הדין ש"ז מן המובחר אלא דסבר דשומשמי דולק יותר יפה. וא"כ קשה מ"ט חזר בו רבה אח"כ כששמע דברי ריב"ל, דילמא ריב"ל מטעם דמן המובחר מן הדין אתי עלה וזה ידע רבה בלא"ה. ומזה דייקו התוס' דכל דבריהם הן דריב"ל הן דרבה קאי על חנוכה. וא"כ כוונת ריב"ל נמי לענין מה שדולק יפה ודו"ק. אך קצת קשה לפ"ז הי' להם לציין דבריהם אריב"ל ג"כ. אבל עיקר קושית התוס' י"ל דהא מצינו בגמ' דצריכין להראות הלכה במעשיו וא"כ אין נכון לחזור אחר שמן זית כי היכי דלא לימרו דהלכה כר"ט. ולכן מריש הוי מהדר אמד"ש שהוא הטוב מכל השמנים שלמטה משמן זית רק דריב"ל אמר ש"ז מן המובחר א"כ מוכח מדבריו דאין לחוש בזה דיאמרו הלכה כר"ט וחידש רבה דהטעם דריב"ל. משום דמלבד שנמשך אחר הפתילה גוף האור יפה וצלול וא"כ יאמרו דמה"ט מהדר אחריו ולא מטעם דהלכה כר"ט ולכן מן המובחר להדר אחר שמן זית:

שם בגמ' איבעיא להו לגבל או לעשן כו' כל העשנים יפים לדיו כו'. יש לעיין להך מ"ד דלעשן אי לגבל כ"ש מלעשן או דילמא לעשן דוקא. ויותר נראה דכ"ש לגבל. דלגבל יותר נראה דצריך שמן ולעשן מאי נ"מ ממה בא העשן. ובגיבול י"ל דהשמן מגבל יותר את העשן. אך בדברי התוס' דלעיל (י"ח.) ד"ה אבל משמע דלא מפרשי גיבול דהכא כפרש"י. דהתם קאי אשריית הדיו ומפרשי התוס' דזהו היבול. ורש"י מפרש דמגבלין העשן:

עי' בר"ן בשם בעל העיטור דקטן שהגיע לחינוך מצי מדליק וכ' דתליא במנהג. ולכאורה יש לתמוה הא לא קיי"ל כר"י דס"ל הכי במגילה ע"ש (י"ט:) וקטן אינו מוציא גדול כמ"ש הר"ן עצמו שם דתרי דרבנן לא מפיק חד דרבנן. ומ"ש הר"ן בשם הירושלמי דהתקינו שיהיו קטנים קוראים לרבים אפשר דקאי בס"ת דמן הדין קטן עולה למנין שבעה ותליא במנהגא אבל לא במגילה וא"כ מאי ראי' מביא הר"ן לנ"ח. ונראה ליישב דס"ל להר"ן דבאמת הלשון מצות חנוכה נר איש וביתו משמע דא"צ המדליק לכוין להוציא כל ב"ב והמצוה הוא רק להיות נר בבית כמו מזוזה. ואפי' אחר שאינו מב"ב מדליק נ"ח או קובע מזוזה כשר. אנא דצריך להיות ההדלקה מבר חיובא דאי לא"ה אין עליו שם נר מצוה. ולהכי שפיר מסתברא דבהגיע לחינוך כיון דמחויב הוא שפיר מיקרי נר מצוה ויוצאין בו ולא שייך הכא לחלק בין תרי דרבנן לחד דרבנן. ודמיא שפיר לקריאה בס"ת שאין צריך לכוין להוציא הציבור אלא שהציבור ישמעו קריאה מבר חיובא ולהכי בהגיע לחינוך בכלל בר חיובא הוא כדכתיבנא. [ובזה מיושב מ"ש המג"א (סי' תרפ"ט ס"ק ד') ע"ד המחבר ע"ש. לפמ"ש המג"א (בסי' תרע"ה ס"ק ד') לפרש דאשה מדלקת בעד כל בני הבית דבכה"ג גם קטן שהגיע לחינוך יכול להדליק כנ"ל, אבל עבור אחרים שאינו מבני הבית א"י הקטן להדליק מיהו אשה נראה דיכולה להדליק אפי' אם אינה מבני הבית. ומ"ש המג"א גם באשה פי' בעד כל בה"ב א"י מי הכריחו לפרש כן וצ"ע]:

שם בגמ' הרואה נ"ח צריך לברך. לכאורה הי' נראה לפרש דנהי דמצות חנוכה נר איש וביתו מ"מ ברכת שעשה נסים ושהחיינו כל ב"ב הרואים מברכין [אם לא שמעו הברכה מבעה"ב] אך כל הראשונים לא הבינו כן לבד במי שמדליקין עליו בביתו הביא הט"ז (סי' תרע"ו ס"ק ד') מחלוקת הפוסקים אם צריך לברך על הראי' ע"ש] ובתוס' סוכה (מ"ז.) עמדו בזה מה נשתנה בנ"ח דרואה מברך. ולמ"ש מובן בפשיטות כיון דלא הטילו חיוב המצוה אלא על א' מבני הבית משו"ה תקנו ברכה להרואים שאינם עושים המצוה משא"כ כל המצות. וכן משמע לי מלשון הריא"ז שהביא בשלטי הגבורים ע"ש:

שם בגמ' אמר אביי ספק דדבריהם כו' והא יו"ט שני דספק דבריהם הוא וקשה לי דהא בפשיטות נראה דכוונת אביי הוא דבדמאי לא חייבו חכמים כלל להפריש מעשר בתורת ודאי אלא על הספק ויכול להתנות ולומר אם טבל היא יהי' זה מעשר ושוב ליכא חשש ומהכ"ת יחייבוהו חכמים להפריש בודאי. וכן משמע ג"כ מדפטור ליתנו ללוי משום דהממע"ה א"כ נראה דמפריש רק ע"ת אם היא טבל. וא"כ מה"ט א"צ לברך כיון דאי לאו טבל הוא לא מקיים מצוה כלל. משא"כ ביו"ט נהי דמכח הספק הוא מ"מ קעביד מצוה דרבנן ואפי' אי אינו יו"ט והוא שובת לקיים דברי חכמים הרי עושה מצוה. אבל בדמאי כיון דאי לאו טבל הוא לאו כלום עביד הוי ספק ברכה לבטלה. ואולי הי' לגמ' איזה ראי' דהפרשת דמאי הפרשה גמורה הוא ולא על הספק וצ"ע. והנה רש"י פי' ובעי ברכה קידוש היום. וקשה מאי דמיון לכאן דודאי היכא דצוו חכמים לעשות דבר מכח הספק לא תקנו לברך על מצוה זו אבל הכא הברכה הוא גוף המצוה. דכן הי' תקנת חכמים שיעשה ביו"ט ב' כל המצות שעשה ביו"ט א' ממילא נכלל בזה הקידוש ג"כ. ולולי פירש"י י"ל קושי' הגמ' מברכת מצה ביו"ט ב' דהוי רק ברכת המצוה של ספק:

שם בגמ' התם כי היכי דלא ליזלזלי בה. נראה דמה"ט בשמיני ספק שביעי יתובי יתבינן בסוכה ברוכי לא מברכינן כיון דלענין יו"ט אדרבה שמ"ע חמור והוי רק ככל ספק דדבריהם וא"צ לברך. (וכ"כ הריטב"א בסוכה (מ"ז.) וכ"נ מדברי הרמב"ם בתשובתו לחכמי לוניל שהביא הכ"מ (פ"ג מה' מילה) כמ"ש הלח"מ (פ"ג מה' חנוכה) לבאר דבריו ע"ש]. ואפשר דמהתם הוכיח הרמב"ם לפסוק כאביי הכא ע"ש בה' חנוכה:

שם בגמ' אמר חצר שיש לה ב' פתחים צריכה ב' נרות משום חשדא. וכ' הר"ן מסתברא דא"צ לברך ע"ש. ובזה נראה לפרש הא דאמרינן לעיל נ"ח שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי. למאי תלינהו בסוכה ומבוי. וגם מה שהקשו התוס' ליתני תקנתא שימעטנה. ועתה נראה דבאמת מצד חשדא פשיטא דאינו יוצא למעלה מכ' דהרואה למטה שאינו מדליק יחשדנו. ואי הוי קאמר ימעט הו"א דהוא רק משום חשדא וא"כ א"צ לברך. להכי קאמר פסולה בסוכה וכמבוי דלא יצא בו כלל וצריך לברך על הדלקה שלמטה:

שם בגמ' אילימא חשדא דעלמא אפי' ברוח אחת נמי ליבעי קשה לי מנ"ל להש"ס דחוששין כ"כ שיאמרו הבית חלוק. בשלמא בב' רוחות כשעובר אינש דעלמא ורואה שאין לו נ"ח איכא חשדא. אבל שיחשדנו על הספק שמא הבית חלוק אפשר דאין לחוש כל כך. וי"ל דמ"מ קשה להגמ' מנ"ל לרבא בפשיטות דר"ה סובר כך דילמא גם בחשד כזה חושש ר"ה. אך דא"כ למסקנא נמי קשה מנ"ל לרבא דלא חש ר"ה לחשדא דעלמא. וי"ל דהא קשה למה נקט ר"ה ב' פתחים דהא אפילו אם י"ל ד' פתחים יתחייב בד' נרות. מיהו למסקנא א"ש די"ל דדוקא בב"פ כיון דהוי ספק השקול יאמר מדבהאי לא אדליק כו' אבל בד' פתחים ע"י שאינו מדליק בפתח א' לא יחשדנו. ולכן סגי בב' נרות אפי' יש לו ד"פ בד' רוחות דכשנראה בפתח א' שאין שם נר [יחשוב שהדליק בא' משאר הפתחים שהם רוב] וילך לפתח ב' וימצא. דע"י חסרון נר בפתח א' לא יחשדנו כיון שיודע שיש לו עוד כמה פתחים. וא"כ שפיר מזה דייק רבא דר"ה לא חש לחשדא דעלמא דאל"כ אפי' מד' רוחות נמי. אבל אי יסבור רבא דלחשדא דעלמא נמי חיישינן א"כ ע"כ דב"פ דנקט ר"ה ל"ד ה"ה ג' וד' וא"כ אפי' מרוח א' ג"כ אפשר דחש ר"ה כנ"ל:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה