אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק במה טומנין › דף מח:

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק במה טומנין · דף מח:

דף מח.

בגמ' מה בין זו למגופת חבית, פרש"י דלקמן מתירין בחבית להתיז ראשו, וקשה דשם איתא רשב"ג אומר משמע דחכמים חולקין א"כ י"ל דרב כת"ק ס"ל, והי' נראה ליישב קושית הגמ' דלת"ק נמי איסורא הוא דאיכא אבל לא חיוב חטאת, מיהו קשה דהכא מתקן הוא ובחבית מקלקל הוא כמ"ש רש"י לקמן טעמא דרשב"ג], אך לרשב"ג דמתיר לכתחילה מקש' הגמ' שפיר דאי במתקן חייב חטאת במקלקל נמי איסורא מיהא איכא כמ"ש הר"ן לקמן בפ' חבית להקשות ע"ד רש"י הנ"ל, וגם לצורך שבת אין להתיר אי הי' חיוב חטאת במתקן], אבל לת"ק דאסור אלא דפטור מחטאת ל"ק על רב כיון דהכא מתקן הוא, ותו קשה לקמן (קמ"ו.) דפריך הגמ' נמי מהך דרשב"ג לר"ש דאוסר למיברז חביתא ע"ש, ולא משני איהו דאמר כת"ק, לכן נראה דידעו הגמ' דליכא מאן דפליג ארשב"ג בהא, מיהו על פי' ר"ת בתוס' דקושית הגמ' הוא ממתני' דאין נוקבין מגופת חבית דברי ר"י וחכמים מתירין ע"ש, תמהני די"ל דרב דאמר כר"י דאין נוקבין [וכן הקשה הפנ"י, ואין להקשות דמ"מ חיוב חטאת ליכא אפי' לר"י, אלא איסורא בעלמא דהא כ' תוס' דלענין חטאת לא דמי פתיחת פי צואר דעשוי להכניס ולהוציא לנקיבת מגופה ע"ש, וצ"ל דקושי' הגמ' אזלא על רב יהודה דאמר בשם רב להלכה כן ואנן קיי"ל כחכמים לגבי ר"י דרבים נינהו:

שם בגמ' תנן כו' ושלשלת של מפתחות כו', לכאורה תמהני הא כל מפתח כלי בפ"ע הוא ואין כלי מטמא כלי, וכי משום השלשלת יהי' שם כלי אחת על מפתחות שתשמיש כל אחד מהם בפ"ע הוא, בשלמא בגדים התפורין ביחד בשלל כובסין או בכלאים א"ש, דבזמן שהם תפורים יחד אין להם תשמיש לכ"א מהם בפ"ע] ותו הוי קשה לי מה מדמי הגמ' הך למקל שעשאו בית יד לקרדום נהי דחיבור הוי, מ"מ מקל פשוטי כ"ע הוא ואינו מקבל טומאה אלא מתורת יד, ושלא בשעת מלאכה שפיר לא הוי יד כיון דאין מיוחד לתשמיש הקורדם, ומה ענין חיבור ב' כלים ליד, ונתיישב לי כ"ז לפמ"ש התיו"ט בשם הרמב"ם (פי"ב דפרה) דכל הני דהוי חיבור לטומאה ולא להזאה הם רק גזירה מדרבנן, א"כ א"ש דגזרו גם בשלשלת של מפתחות אטו הני דהוי ממש כלי אחד, ולענין יד נמי איכא למיגזר כנ"ל:

שם בגמ' מאן תנא כו' ר"מ היא וקשה דא"כ מאי מקשה לעיל מהך מתני' דמקל כו' אהא דשלל דהא י"ל דהא דמקל אתיא כר"ש דמטהר בכאן, ונראה מזה דלר"ש אף בשעת מלאכה לא הוי חיבור ובהא דמקל כו' דקתני דבשעת מלאכה הוי חיבור ע"כ דלא אתיא כר"ש, אך קצת לא משמע כן מהא דאמר רבא בסמוך בסתם דבר תורה בשעת מלאכה הוי חיבור משמע דכן גם בהא דמקל, (אכן התוס' לקמן ד"ה ועל לא ס"ל הכי) ולכו"ע הוא כן ולא פליגי ר"מ ור"ש אלא אי גזרינן, מיהו אם נאמר כנ"ל ור"ש ס"ל דלא הוי חיבור אף בשעת מלאכה ולא ס"ל הא דרבא, הי' מיושב קושי' התוס' ד"ה ד"ת שהקשו מ"ש ממוכני דלא הוי חיבור די"ל כיון דמוקמינן להך מתני' דמוכני לעיל (מ"ד:) כר"ש ולדידי' שפיר לא' הוי חיבור וכנ"ל, ומיושב ג"כ מה שהקשה הפר"ח על הכ"מ הובא בתוס' רעק"א ז"ל בכלים (פ"ה מ"ג) שכתב דמשו"ה פסק הרמב"ם כר"מ דמספק אזלינן לחומרא, והקשה הפר"ח דהא לא פליגי ר"מ ור"ש אלא בדרבנן והו"ל למיזל לקולא, ולהנ"ל מיושב דהא פליגי בדאורייתא דלר"ש לא הוי חיבור אף בשעת מלאכה, ולר"מ הוי חיבור מדאורייתא וממילא גזרינן אף שלא בשעת מלאכה, אך התוס' ד"ה אמר כתבו דבההיא דמקל שמא אפי' ר"ש מודה דטמא, ולשיטתם צ"ל דלא ניחא לי' להש"ס לאוקמא מתני' דמקל דוקא כר"ש משום דסתם מתני' ר"מ היא, אך דברי התוס' בלא זה קצת דחוקים דכיון דלא ס"ל לר"ש גזירה בכירה מנ"ל דבהא דמקל גזר טפי כיון דמה"ת לית בי' טומאה כמ"ש תוס' עצמם לקמן ד"ה ועל הזאה, והא דפסק הרמב"ם כר"מ י"ל משום דהו"ל מחלוקת ואח"כ סתם דהך מתני' דמקל דאתיא כר"מ נשנית בפ"ק דכלים, למ"ש דר"ש ס"ל דגם בשעת מלאכה אינו חיבור, וגם לשיטת התוס' דר"ש מודה בהא דמקל, איכא סתם משנה דשלל בעוקצין (פ"ב) ובפרה (פי"ב), ואולי גם הכ"מ כיון לזה במה שכ' (פי"ז מה' כלים) בתי' הא' דה"ט דפסקינן כר"מ משום דמוקים הכא מתני' כוותי' ע"ש:

בתוס' ד"ה אי כו' הקשו למה לא משני כדלעיל בשלל של כובסין דגזירה דרבנן הוא, פשוט נראה לומר דכיון דמספורת של פרקים היא כלי גמורה ואעפ"כ מה"ת אינו חיבור למה יגזרו רבנן טומאה, בשלמא במקל שקבעו בקורדם לפי שעה שייך לגזור עראי אטו קבע משא"כ בזה כנ"ל, ובדרך פלפול י"ל בשנקדים חידוש דין אחד דהא דמספרים ש"פ אינו חיבור להזאה הוא אף שמזה על אותו חלק שנטמא בו אינו מועיל לטהר חלק השני], והטעם פשוט כיון דגזרו אטו שלא בשעת מלאכה וא"כ אם נטמאה בצד ימין בשעת מלאכה דטמא הכל מה"ת גם צד שמאל, אם הזה על אותו הצד שנטמא שלא בשעת מלאכה ודאי דלא מהני (לטהר חלק השני כיון דהשתא אינו חיבור], וממילא בכל גווני כך הוא גם בשעת מלאכה משום גזירה הנ"ל אבל בהנהו דלעיל בשלל ש"כ ובמקל, אי נטמא המקל והזה עליו בחיבורין ודאי הכל טהור, כיון דהתם אינו אלא גזירה בפ"ע ואינה גזירה דמספורת, א"כ נהי דלהזאה לא מהני חיבור דהוא מדרבנן לטהר איסור תורה ולטהר אותו חלק שנגע בטומאה], אבל באותו נידון עצמו ממ"נ טהור כיון דהזאה הי' באופן של הטומאה, וגם כיון דחכמים עשאוהו כחיבור גמור ובחיבור גמור כה"ג הי' טהור ה"ה בזה כנ"ל לכאורה, ובזה מיושב מה דיש לדקדק דלעיל במקל ובשלל ש"כ תנא חיבור לטומאה וממילא מוכח דלא להזאה **אע"ג. דבמתני' דפרה (פ' י"ב) תנא ואינו חיבור להזאה, י"ל משום דהתם עיקר דינא דהזאה הוא ואגב הזאה תנא דהוי חיבור לטומאה, ובזה מיושב קושי' התוס' ד"ה חיבור, מה דלא מייתי הכא מתני' דפרה, להורות דיוק הנ"ל ולהשמיענו האי דינא דאפי' אם הזה במקום שנטמא לא מהני, אכן מלשון הרמב"ם (פי"ב מה' פרה ה"ד) ואם נטמאו שניהם והזה. על אחד מהם כו' משמת דגם במספורת אם נטמא אחד מהני בו הזאה גם לחלק השני וצ"ע:** והכא דייק ותני להדיא ואינו חיבור להזאה לרבותא הנ"ל דאף שהזה במקום שנטמא לא מהני כנ"ל, ממילא מיושב קושי' התוס' דמזה עצמו דייק הגמ' דגזירה אחרת איכא הכא מדלעיל דאל"כ מיותר הסיפא דאינו חיבור להזאה כנ"ל:

בד"ה דבר תורה כו' תימא מ"ש ממוכני כו' וצריך לחלק, נראה החילוק דהכא מיירי שהוא מחובר עכ"פ יחד אלא שלא קבעו וצריך מעשה להתיר החיבור שנתחב בדוחק, אבל במוכני אם היא נשמטת פי' שאינו דבוק בו כלל אלא שהשידה מונחת בתוכו ויכולין לשמטו תמיד שהוא נכנס ויוצא, ולהכי לא הוי חיבור, עוד נראה לחלק דהכא כל המספרים כלי אחד ושימוש אחד הוא, אבל התם תשמיש השידה לקבל אדם וחפצים, ותשמיש המוכני הוא להילוך ולכך אין לו חיבור כשנטמאת כנ"ל פשוט,. אבל בלא זה עיקר תמיהתם אינה לפמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה (בכלים פי"ח מ"ב) דפי' נשמטת היינו שכן הוא הדרך לשומטה תמיד כמו עגלות שלנו דכמה פעמים שומטין אותה למשחה בשומן, ואינה נשמטת היינו שאין הדרך לשומטה, וא"כ הכא במספרים מיקרי אינה נשמטת שאין הדרך לפרקה כלל, אך התוס' ס"ל כמ"ש הר"ש ורע"ב שם דפי' נשמטת הוא שיכולין לשומטה, וסתם מספרים ש"פ יכולין לשומטה להכי קשיא להו:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה