אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק במה בהמה › דף נו.

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק במה בהמה · דף נו.

דף נה:

בגמ' אר"ש ב"נ אר"י כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה כו' אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו אע"ג דהאי קרא ויהי דוד לכ"ד משכיל וה' עמו כתיב קודם מעשה דב"ש מ"מ אילו הי' עתיד לעשות החטא לא הי' השכינה עמו:

שם בגמ' שביקש לעשות כו' לפרש"י א"ש דהגט הי' על הספק ודוד לא ידע שיתקיים התנאי לבסוף א"כ ביקש לעשות רק שלבסוף נמצא שלא חטא. וי"ל עוד כיון דצוה לו לילך לביתו ואם הי' הולך לביתו בודאי הי' מבטל הגט שלא תהא אסור לו משום ספק פנוי' שמא לא ישוב לביתו בסוף המלחמה ושוב היתה למפרע אשת איש כשנתבטל הגט [ואפי' לפמ"ש בסמוך שהי' תנאי דמעכשיו י"ל כן לדעת בטה"ע שהביא הרמ"א באהע"ז (סי' קמ"ג סעי' ב') דגם בתנאי דמעכשיו יכול לבטל הגט ע"ש]. ובאמת שלא הלך לביתו ולא ביטל הגט הי' גט למפרע. הרי שביקש לחטוא ולא חטא. אבל לפי' התוס' שהי' גט ממש קשה מאי קאמר שביקש לעשות [ועי' במהרש"א בח"א שנדחק בזה] ומה שהקשו תוס' על פי' רש"י מהא דאמרינן בגיטין מה היא באותן הימים י"ל דהכא פירשו בהדיא אם לא באתי יהא גט מעכשיו [וכמ"ש התוס' בכתובות (ט:) ובשט"מ בשם הרמב"ן ע"ש] ובגיטין שם קאי אמהיום ולאחר מיתה ע"ש:

שם בגמ' רב אמר קיבל דוד לשה"ר כו' מכדי חזי' דשיקרא הוא כו' עי' פי' רש"י ולולי דבריו יש לפרש דמצאו שקרן במה שהחזיק לעצמו בנכסי מפיבושת. דאח"כ כשבא אל דוד כתי' שצוה דוד שיעשה בנכסים עבור מפיבושת משמע דמקודם החזיק לעצמו דאל"כ לא הי' דוד צריך לומר לו ועבדת לו את האדמה. [אכן לפי' הרד"ק שם דמתחילה זכה דוד בנחלת שאול משום דבית שאול היו מורדים במלכות ע"ש לא החזיק ציבא בנכסי מפיבושת]:

שם בגמ' ושמואל אמר כו' דברים הניכרים חזא בי' פשטא דלישנא משמע דשמואל ס"ל דבאמת הי' כן שמפיבושת הי' סובר שיחזיר המלכות אליו. וכ"מ בתוס' ישנים ביומא (כ"ב) דרב נמי ס"ל דברים הניכרים חזא בי' אלא שהי' שקר מכלל דשמואל ס"ל שכן הי' אמת]. ורש"י לא פי' כן:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה