אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק במה בהמה › דף נד:

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק במה בהמה · דף נד:

דף נד.

בגמ' א"ר הונא בי לועא כו' דלא הדר חייך בי'. פי' רש"י בי לועא שקושרין אצל הלחי. וכן פי' בד"ה דלא הדר חייך לה שלא יוכל להחזיר כו' וקושרן בצוארו כו' וקשה כיון דמיירי בקשורה בו א"כ ליכא למיחש שמא תפול כמ"ש התוס' ד"ה מ"ט. ולולי דברי רש"י י"ל דמיירי כשאינו קשור אבל בקשור מותר. וכ"מ בפיהמ"ש להרמב"ם וברע"ב שכ' נותנים בצוארו משמע בלא קשירה. אכן בטוש"ע (סי' ש"ה) כתבו שקושרין סביב צוארן ע"ש]:

שם בגמ' אי הכי זכרים נמי. אין מובן לשון אי הכי. דלאמוראי קמאי נמי קשה זכרים נמי. רק למ"ד בשעה שכורעת לילד כו' ניחא דלא שייך בזכרים. אבל למ"ד בשעה שגוזזין אותה טומנין לה כו' שייך גם בזכרים:

שם בגמ' ולא פרה בעור הקופר כו' דלא לימציוה יאלי, לפי' התוס' דיאלי היינו נמי קופר. צריכין לפרש דלא לימצי אותה ואולי דכיון דכריך בעור הקופר דהוא יאלי לא לימצי לה. [אכן הרע"ב פי' וקושרין עורו בדדי הפרה שלא ינקוה השרצים. ובפיהמ"ש להרמב"ם מבואר שלא ינקו אותה הנחשים]:

בתוס' ד"ה הוה מעשר כו'. וי"ל דקודם גזירה הוה מעשר משמע דקודם הגזירה הי' המצוה נוהגת לעשר ולהמתין עד שיפול בו מום דאל"כ למה הי' מעשר להפסיד כ"כ מעות בחנם. אבל יותר נראה לולי דבריהם דעישור זה לצדקה לעניים הי' ומכאן סמך לדבר לעשר מריווח מעות לעניים כמ"ש בספרים:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה