שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור
פרק במה בהמה · דף נד.
בגמ' איכא דמתני להא שמעתא כו' רב אמר ליבש מותר כו'. ותמוה כמ"ש תוס' לימא הלכה כר"י כו' גם מאי נ"מ בהנהו לשונות. לכן נראה דכיון דר' יוסי פליג את"ק ואוסר בכולן ור' יהודה דמכריע בין ליבש או לחלב נראה דבאינך דקתני במתני' שחוזות כבולות וכבונות מודה לת"ק. להכי לאיכא דמתני לה באפי נפשי' לא אמר הלכה כר"י משום דלא ס"ל כוותי' אלא לענין עזים צרורות ולא לאינך ודו"ק. ועפ"ז י"ל עוד דלדינא לא פליגי הני לישני דלמסקנא דריב"ב אוסר מטעם גזירה ליבש אטו לחלב. נמצא דס"ל כר' יוסי לענין צרורות דוקא. וכמו כן ס"ל ללשון הקודם דגם ליבש אסור אבל שחוזות וכדומה דליכא למיגזר ס"ל בהו כת"ק כנ"ל:
במשנה לא יצא גמל במטולטלת פי' רש"י וטעמא דמתני' משום שמא תפול ומייתי לה. וקשה למה לי' האי טעמא תיפוק לי' דהוי משוי דאינו לא לשמירה ולא לתכשיט אלא להחזיק המשוי שעליו או כדי שלא תשחית הרצועה את הבשר, והיינו ג"כ בעת שמונח המשוי עליו ומכביד כמ"ש רש"י בגמ' אך מהברייתא דמתיר בקשורה בזנבו ובחוטרתו משמע כפירש"י דבכה"ג דליכא למיחש שתפול מותר, אכן בפי' ר"ח משמע דעשוי שלא תכנוס בו הרוח. ולפ"ז הוי כמלבוש ועי' בפי' המשניות להרמב"ם]:
שם במשנה לא עקוד ולא רגול. לא נתבאר הטעם דאסור וי"ל ג"כ משום דאתי לאתויי החבל שיקשור בו. אך א"כ אי מיהדק טובא הו"ל למישרי. וצ"ל כיון דמתאמצת הבהמה עצמה להתיר הקשר חוששין אפי' במיהדק. ואפשר לומר הטעם ג"כ משום דמחזי כמאן דאזיל לחינגא דאז הדרך לקשר אותם בכה"ג ודוחק. ובלבוש מצאתי הטעם דהוי משאוי ע"ש. ונראה ג"כ דוחק בעיני, ואפשר דכיון שקושר יד להרגל או למעלה הוי גוף נשיאת היד באויר כמו משא. וצ"ע על המפ' שלא ביארו טעם הדין:
בגמ' אר"י כו' יד ורגל כיצחק בן אברהם. לא נתבאר מאין להם שכך הי' עקידת יצחק. ורש"י מיישב קצת דלצורך שחיטה אורחא דמלתא הכי, (ועי' במאירי מ"ש ואמרו במדרש כפו ידיו ורגליו לאחוריו וקשר ידיו עם רגליו ובפדר"א (פ' ל"א) איתא אמר יצחק לאביו אבא קשור שתי ידי ושתי רגלי, ועי' בפי' הראב"ד בתמיד ריש פ"ד מפרש טעמא דמילתא כמו בתמיד ע"ש]:
ולכאורה נראה לפרש ב' הידים לב' הרגלים אבל יד ורגל אחד לא. לכן אמר כיצחק דהתם הכי הוי. והי' מיושב בזה מ"ש מציעתא קשיא דכיון דקמ"ל דשתי ידים הוי עקוד א"כ כ"ש יד ורגל אם ב' הידים עקודים לב' הרגלים כנ"ל]. אלא ודאי דיד ורגל סגי. ובידים ורגלים בעינן דוקא ב' קשורות ב' הידים וב' הרגלים. א"כ קשה אהא דאמר ר"י כיצחק דמשמע דגם ביד לרגל בעינן ב' הידים משו"ה מביא ברייתא אחריתי דמפורש בה כיצחק ב"א בעקידת יד ורגל. אך רש"י לא פי' כן אלא בשתי ידים או שתי רגלים קאמר ע"ש [דגרע מיד ורגל ומשו"ה מציעתא קשיא לר"י]. ולמסקנא דהוא דאמר כהאי תנא עקוד עקידת יד ורגל כו' משמע דמאן דמתיר עקידת יד ורגל אינו מתיר בעקידת שתי ידים ושתי רגלים משום דכשנעקר יד ורגל אין לחוש דלמא נפיל אבל בשתי ידים או בשתי רגלים אכתי יכול לילך כראוי ואיכא למיחש שמא תפול ואתי לאתויי. אכן במאירי אי' דאע"ג דיד ורגל אסור מ"מ בשתי ידים או שתי רגלים מותר ע"ש. משמע מדבריו איפכא דמאן דאוסר בשתי ידים או שתי רגלים כ"ש דאוסר בעקודת יד ורגל]: