אור ברסלב
שפת אמת על שבת פרק במה בהמה › דף נג:

שפת אמת על שבת· רבי י־הודה ליב אלתר מגור

פרק במה בהמה · דף נג:

דף נג.

בגמ' ומי איכא מומחה לאדם ולא הוי מומחה לבהמה אין כו' נראה דמ"מ מומחה לבהמה נמי לא הוי מומחה לאדם, כנראה מלשון המקשה דמומחה לאדם הוי טפי המחאה מלבהמה, וע"ז משני דגם איפכא יש סברא ושניהם אמת ולהכי פריך שפיר מאי זה חומר בבהמה כו' וכן נראה מלשון רש"י ע"ש, [ אכן המהרש"א פי' דמלשון הגמ' משמע דמומחה לבהמה כ"ש דהוי מומחה לאדם ע"ש שנדחק ליישב פירכת הגמ']:

שם בגמ' אי הכי בהמה נמי נראה כמיקר, קצת נראה דפריך אליבא דרב דס"ל דגם לתענוג שרי דאי לאו הכי הא למיקר ודאי אסור א"כ יודעין דלרפואה הוא ומשום צער ושייך גזירה דשחיקת סממנין, וצ"ל דהגמ' בעי ליישב נמי אליבא דרב, ואינו מוכרח:

שם בגמ' רנב"י אמר שחיקת סממנין גופה תנאי היא כו' דרש רבא הלכה כר"א, לכאורה נראה לפי המסריח דהלכה דלא גזרינן א"כ גם שאר גזירה אין גוזרין, דהא הגמ' מדמי הא דחוץ לתחום כו' להא דשחיקת סממנין אי תו א"צ לאוקמא בשהי' תחום שלו מובלע בתחום שלה, וכ"נ מהפוס' שכ' סתם הדין דקורא לה כו', אכן הרי"ף פי' דשחיקת סממנין אין גוזרין בבהמה משום דאין אדם בהול כל כך להטריח לרפאותה ע"ש, וכן מסתבר דהא כל שאר גזירות גוזרין היכא דאיכא למיחש דאתי לאתויי כו' ולמה בבהמה לא נגזור, ולפ"ז גם למסקנא הא דקורא לה איירי דוקא כשהיא עומדת בתוך תחום שלו, אבל בשו"ע (סי' ש"ו ס"ב) מתיר בכל גווני [וכ"מ בהרי"ף לקמן פ' שואל שהביא בסתם הא דקורא לה והיא באה] וצ"ע:

שם בגמ' אר"י ל"ק הא דמהדק כו' מתקיף לה ר"י תנאי שקלת מעלמא כו' ואב"א הא והא ר' יהודה כאן ליבש כאן ליחלב. ותמוה דא"כ היינו שינויא דרב יהודה הא דמיהדק כו' מיהו לפירש"י י"ל כמ"ש במהרש"א דהשתא ס"ל] די"ל דהא דלחלב אסור מטעם משוי הוא ולא משום דלא מיהדק. אבל לפי' התוס' היינו ממש שינויא דלעיל [ובמהרש"א נדחק לישב ע"ש]. ונ"ל דכל זה מלשון ר' יוסף היא שהקשה על ר' יהודה דמשני בפ"ע הא דמיהדק כו' והלא תנאי פלגי בכל זה ונוכל לשנויי דהא ר' יוסי הא ר"י, ואב"א הא והא כר"י כאן ליבש וכאן לחלב כו' ולמה קאמר ר"י בפ"ע כאן דמיהדק הלא דברי תנאים הם כנ"ל:

תוכן העניינים

שפת אמת על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה